`בסייד

Hebrew

הלכה ו

הבכורות מתענין בערב פסח, למרות היות ערב פסח ערב יום טוב, וטעם הדבר זכר לנס שניצולו ממכת בכורות^[1],  ולכן אפילו בכור מאם יש לו להתענות למרות שלאב היה כבר בן מאשה אחרת מ”מ מכיון שהוא הבכור מהאם הרי זה חייב בתענית בכורות, ואפילו בכורות לויים וכהנים שאין להם פדיון  ואפילו אם היו רק בכור מאם יש להם להתענות אע”ג שאינן צריכים פדיון^[2].  ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה תתענה ואין המנהג כן כ”כ הרמ”א משום שהתורה לא נתנה קדושת בכור לבנות.

הלכה  ז

 מנהג הוא שהאב מתענה עבור בנו  ואם האב בכור האם מתענה עבור בנה כשעדיין הוא קטן^[3],  ויש פוסקים שכתבו שאין צריכ הלענות דתעינת האב עולה גם בשביל בנו אע”ג שהוא מתענה עבור עצמו כשהוא בכור מ”מ גם יכול לעלות עבור בנו ולכן במקום שמצטערת יש להקל כ”ש אם היא מעוברת  או מניקה ומצטערת מן התענית יש להקל אף אם אין לה בעל שיתענה בשביל בנה וכ יולדת כל שלושים יום אין לה להתענות עבור  הבן ואם התחילה כבר פעם אחת להתענות עבורו הוה נדר וצריך התרה^[4].

הלכה ח

מאיזה גיל צריכים להתענות עבור הבן, כאשר הבן הוא כבר בן שלושים יום, אבל אם הוא פחות משלושים יום אין צריך להתענות בשבילו^[5].

הלכה ט

המנהג כיום שאוכלים בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים עצמם לא למדו את המסכת מכיון שהם אצל המסיים  סעודת מצו הומצטרפים לסעודתו ומהנהג שמתקבצים להמסים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואחר כך עושין סעודה. וכן בכל סעודת מצוה כגון בברית יכול לסעוד  בברית^[6].  ואפילו חתן  בשבעת ימי המשתה אינו צריך להתענות תענית בכורות^[7]. ויש שסובר שגם כאשר שומע סיום בליל ערב פסח גם מועיל ובשעת הדחק יכולים לסמוך ע”ז^[8].

הלכה י

וכל זה כאשר הוא הבכור אבל אם הוא מתענה עבור הבכור אינו מועיל מה שאוכל עבור בנו משום שהבן הוא המחוייב ומתענים עבורו, ומכיון שהוא אינו מתענה צריך שהאם תתענה. ואם הבן  הקטן גם נמצא בסעודת הסיום אפשר שועיל.

^[1] תע מ”ב  סק”א

^[2] מ”ב סק”ב.

^[3] רמ”א סעיף ב

^[4] מ”ב סק”ח

^[5] סק”י

^[6] סק”י

^[7] הגר”ש וואזנר זצ”ל

^[8] הגרש וואזנר עפ”י דברי  שו”ת החות יאיר  סימן ע. דמהני הסיום גם למחרת לשמוח בסעודה.