`בסייד

Hebrew

סימן יב – שאין להתענות בערב שבת ובערבי חגים +

הלכה א

אין להתענות בערב שבת וימים טובים  כדי שלא יכנס לשבת וליום טוב כשהוא מעונה, אבל אם הוא אסטניס  שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון  מנהג טוב הוא להתענות בערב שבת^[1]. אם קיבל עליו תענית בערב שבת צריך להתענות  עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד  שישלימו הצבור תפלתן, ויש אומרים שלא ישלים אלא אם התפללו הציבור מעריב מבעוד יום דהיינו פלג המנחה,  כבר יכול משעה שיוצאים מבית הכנסת מתפילת מעריב^[2].

הלכה ב

ואם קיבל עליו תענית  דעת המחבר^[3] דבסתמא הרי התענית היא עד צאת הכוכבים,   מכיון שתענית מושלמת הוא עד צאת  הכוכבים^[4], אבל דעת הרמ”א שכאשר קיבל עליו היחיד סתמא דמילתא הוא שלא ישלים,  וטוב לפרש כן בשעת   בשעת הקבלת התענית  אבל בתענית צבור ישלים, ולהלכה נחלקו הפוסקים המ”ב כתב שאם נהג בפעם הראשונה שתענה כגון שמתענה ביום שמת בו אביו ואמו, וחל אז בערב שבת והתענה ולא השלים לא השלים מסתמא דעתו תמיד  לא להשלים, אבל אם בתחילה התענה והשלים, אפילו אם חל היארצייט ביום חול שמתענין ומשלימין לכו”ע, ואחר כך חל בערב שבת יש לו להשלים עד צאת הכוכבים שמסתמא דעתו היתה כן להתנהג תמיד, אם לא שהתנה בפרוש בפעם הראשונה  שאין דעתו להתנהג כן לעולם,    ויש חולקים וסוברים אפילו התנהג ביום חול הראשון שחל בו היארצייט  להשלים, מ”מ בערב שבת מסתמא היתה דעתו לא להשלים (כאשר בערב שבת הראשון  נהג לא להשלים) ולכן מי שמצטער יכול לסמוך על המקילין ויאכל אחרי שקבלו הציבור שבת,  ומי שבערב שבת הראשון  נהג להתענות עד חצות או עד אחרי מנחה גדולה. וביארצייט אחר כך קיבל סתמא, לא מפורש במ”ב שבפעם הבאה יתענה רק כמו הפעם הראשונה, ומסתברא שהוא שווה כיון שהיה דעתו כמו הפעם הראשונה^[5].  וכן אם התנה בפירוש כשחל ביום חול ואמר שלא יעשה כן כשיחול בערב שבת, לדעת הרמ”א יש לומר שדעתו  שלא ישלים אמנם צ”ע מתי לא ישלים אם עד שיקבלו שבת או עד חצות או מנחה גדולה.

הלכה ג

אם כשקיבל עליו את התענית   חשב בלבו עד חצי היום וכל כיוצא בזה, אע”ג שלא פירט בזמן שאמר עד כמה אלא רק חשב בלבו, כתב בשו”ת שבט הלוי שיועיל מה שיפרש את דבריו  בלילה שנתכוון רק לחצי ולא לכל היום, אע”ג שאמר בסתמא תענית, וזה תמיד מתפרש כל  היום. כי מכיון שחשב בלבו באותו רגע שאמר לא חל אלא כמו שחשב בלבו^[6]. כמו”כ אם התנה קודם שקיבל  שזמן התענית הוא רק עד חצות או עד מנחה גדולה וכיוצא בזה אפשר שהקב”ה שקבל אחר כך אדעתה של התנאי שהתנה מקודם^[7].

הלכה ד

בתענית חלום שחל בערב שבת יש לו להשלים להתענות עד צאת הכוכבים משום שהרי אפילו בשבת יש לו להתענות וכ”ש שישלים עד הלילה ויש פוסקים שסוברים שגם בזה אם  הציבור כבר קיבל על עצמו שבת  ויצאו מבית הכנסת בפלג המנחה נחשב הוא השלמה אבל הסכימו האחרונים שהלכה כדברי השו”ע שיש להשלים לגמרי ואין להקל בזה מפני שהוא סכנה וילבטל ולבער החלום הרע שמא לא יועיל לבטלו אם לא שישלים עד הלילה^[8].

הלכה ה

תענית בכורות שמתענים בערב פסח   יש להתענות  עד צאת הכוכבים, ואפילו אם חל בערב שבת^[9] לא מתבטל התענית בכורות ויש להתענות עד צאת הכוכבים^[10], ולכן הבכורות  אומרים עננו בשומע תפילה כשמתענים ואם עשרה בכורים  מתפללים ביחד ואחד מהם שליח צבור וכשמחזיר התפילה  יאמר עננו בשומע תפלה כדין תענית יחיד מ”מ לכתחלה טוב שלא יהיה הבכור  שליח צבור כשעשרה בכורים מתפללים יחד כי יש אומרים שאין נכון להזכיר תענית בצבור בחזרת הש”ץ כיון שהוא חודש ניסן. ומ”מ כתב בביאור הלכה שאין קורין בספר תורה ויחל.  ובז’ באדר  כאשר הוא קביעות לחברא קדישא יש שקורין ויחל, וכן המנהג בירושלים^[11],  והפמ”ג^[12] מצדד בשובבים ת”ת שקוראין בספר תורה ואם חל ביום ב’ וה’ אין דוחין את פרשת השבוע. אמנם משמע דבתענית בכורות כו”ע מודו שאין קורין ויחל.

^[1] מ”ב רמט סקיח בשם המ”א שם סק”ז והב”ח סעיף ד.

^[2] רמ”א סימן רמט סעיף ד .

^[3] רמט סעיף ד

^[4] דעת המחבר סימן רמט סעיף ד.

^[5] מ”ב רמט סקכ”ב

^[6] שבט הלוי  ח”ח סי’ קל  וכן בכף החיים רמט ס”ק כד בשם ברכי יוסף.

^[7]  מ”ב תקסב סקט”ז ולא מוזכר במ”ב כמה זמן מקודם עשה את התנאי, אם כאשר עשה תנאי בפעם הראשונה או שבאותו יום או קודם התפילה וכיו”ב. והכל ליא אם אפשר לומר שהקבלה היתה על דעת התנאים  הקודמים שקדמו לקבלה.

^[8] שו”ע רמט סעיף ד ובמ”ב סקכ”ג

^[9]  סימן תע במ”ב סק”ה

^[10] סמן תע מ”ב סק”ב

^[11] לוח ארץ ישראל גשר החיים ח”א פל”ג ס”ג.

^[12] תקסו  משב”ז סק”ה .