בסייד

הלכה מו

כל מה שנתבאר עד עכשיו הוא בשבת, אבל ביום טוב נחלקו הראשונים האם  מותר לרחוץ כל גופו בחמין  שהוחמו מערב יום טוב, אפילו כאחד^[1], וגם לפי שיטת הרי”ף דמותר לרחוץ כל גופו בחמין  ביום טוב, אבל במרחץ אסור משום גזירת הבלנין, ויש גם שאוסרים בכל ענין גם ביום טוב ואין הבדל בין יום טוב לשבת, אמנם לרחוץ אבר אבר כל גופו לכולי עלמא מותר לרחוץ אבל להשתטף כל גופו בחמין   יש שאוסרים גם ביום טוב.

הלכה מז

ולפי”ז מכיון שהמקואות שלנו הם בבית המרחץ, ואינם מקואות פרטיים  יש את האיסור של טבילה בחמין כמו בשבת, ורק לפי השיטות המתירים בטבילה בשבת מותר גם יום טוב ואין הבדל. רק אם יש לו מקוה פרטית לפי שיטה ראשונה וזהו שיטת המחבר^[2] אמנם הרמ”א כתב שנהגו לאסור, ולעת הצרך אפשר להקל כיון שרוב הפוסקים  סוברים כדעה רשונים אלא שנוהגין לאסור ואין לשנות את המנהג^[3]. ומותר לומר לגוי לחמם את המים כדי לרחוץ בהם בשבת  משום טבילה מצוה כי שבות דשבות לצורך מצוה מותר  ומ”מ לטבול כל גופו אינו מועיל מה ששולח נכרי לחמם.                 

הלכה מח

טבילה בבין השמשות של שבת במים חמים, מותרת משום שכל דבר שהוא רק מחמת גזירה אין בהו איסור בבין השמשות  אבל זה רק כאשר הוא היה שם דבר מצוה  מותר  בבין השמשות  וטבילה בחמין לצורך שבת יש בה מצוה,  ובמיוחד לפימש”כ שגם במקום שהוא נחפז וכיוצא בזה הרי זה מותר, דהיינו כאשר הוא מאוד נצרך לדבר, ולכן באיש שהוא דבר חשוב לו לטבול לכבוד שבת ומצטער אם לא טבל ודאי שהוא נחשב כשעת הדחק שאז התירו חז”ל, ובטבילה זו שרבים מתירים אפילו לכתחילה ודאי שבבין השמשות של ערב שבת מותר הוא לכבוד שבת.

הלכה מט

ובאמת  בפרי עץ חיים^[4]  כתב ואפשר שכמה שיותר קרוב לליל שבת  יתגלה ביותר תוספת שבת^[5], ולכן עדיף לטבול כמה שיותר קרוב,  וכך נהג הגה”ק רבי חיים מצאנז זצ”ל^[6], ואחר הטבילה נהג בעל מנח”א  להזהר ממלאכת הכתיבה בשום דבר כלל^[7].   אבל היינו קודם בין השמשות שהוא הזמן של תוספת השבת ולא בבין השמשות, אבל אם לא הספיק לטבול בזה יהיה מותר לו לטבול בחמין. ויקיים בזה גם את ההלכה של רחיצה בחמין בערב שבת.  ובספר דרכי חיים ושלום^[8] לעת פנות הערב אחר המקוה רק החליף בגדיו ולבד בגדי שבת ומיד למד קצת חומש רש”י ולא השיב שלום  לשום אדם בעת שלבש את המלבושים עד שלמד שיעור של חומש רש”י.                                                                                        

^[1] תקיא סעיף  ב

^[2] תקיא סעיף ב

^[3] מ”ב  תקיא סקי”ח

^[4] שער השבת פ”ג ע’ שפד

^[5] ובספר דרכי חיים ושלום  ע’ קד אות שנה

^[6] הובא בספר דרכי חיים  ושלום  שכן נהג הגאון מצאנז זצ”ל ולכן גם הוא הגאון ממונקאטש זצ”ל נהג כן. וכתב שיש לזה מקור  מירושלמי  תרומות סוף פ”ח.

^[7] דרכי חיים ושלום אות שנט ע’ קה

^[8] אות שסב מנהגי האדמו”ר ממונקאטש זצ”ל