בסייד

הלכה כט

מים שהוחמו בשבת, יש להם חומרא מעל מים שהוחמו מערב שבת, שאם הוחמו אפילו בהיתר מ”מ יש איסור לרחוץ בהן אפילו פניו ידיו ורגליו^[1], ולכן אם המים מתחממים ע”י שעון שבת,  אסור לרחוץ בהם אפילו פניו ידיו ורגליו. ומשום זה  יש אומרים שצריך ליזהר שלא לחמם ידיו אצל האש אחרי הנטילה   אפילו במקום שאין היד סולדת בו  משום שלרחוץ במים שהוחמו בשבת אפילו בדרך היתר יש בו איסור, וכמו”כ כאשר התחמם ע”י  שעון שבת, גם יש בזה איסור לרחוץ ואפילו אם המים אינם חמים אלא פושרים גם אסור לרחוץ בהם^[2].

הלכה ל

ומים שהמשיכו אותם מערב שבת  ובאו בשבת כתב הגרע”א^[3] שהם מותרים ברחיצה אע”ג שנתחמם בשבת אין איסור בזה ולא נחשב כמים שהתחממו בשבת, משום שהמעשה שנגרם מחמתו החימום נעשה בערב שבת נחשב כמו מים שהתחממו בערב שבת, אמנם בשבט הלוי^[4] כתב שאם נתחממו אפילו ע”י מעשה מערב שבת אסור  ואפילו את ידיו,  וכמוש”כ בשו”ע שבחמי טבריא אסורים המים שנמשכו אליהם בשבת כמו מים שהוחמו בשבת, ומ”מ המיקל כמוש”כ הגרע”א יש לו עמוד עולם לסמוך עליו.  אמנם אם נעשה ע”י שעון  זה נחשב כהתחממו בשבת ולא מערב שבת. דבמשכו אותם בערב שבת נעשה הכל כבר מערב שבת אע”ג שהמים זורמים בשבת מ”מ המעשה הוא המעשה המשכה. ובמים שנשארו על האש ולא מתחממים בשבת כאשר היו חמים בערב שבת או שנמצאים במקוה והגופי חימום חמים כל הזמן ומשאירים את החום שהיה מערב שבת חם, אבל לא מחממים מקור לחום, יש שדימו זאת למש”כ הגרע”א^[5].  ויש מקום לחלק מכיון שהמעשה חימום מתחדש כל הזמן, ולא דומה לחום קיים שהמים נכנסים אליו מעצמם כל הזמן מחמת המעשה של ערב שבת.

^[1] מ”ב שכו סק”ד

^[2] כמוש”כ בשו”ע סעיף ה

^[3] בהגהתו על שו”ע סימן שכו סעיף א

^[4] ח”א סי’ נח

^[5] הגרשז”א  בששכ פי”ד הערה יב וכן באור לציון  ח”ב פרק לה.