בסייד

הלכה כה

חז”ל אסור לרחוץ את כל גופו בחמין, גזירה שמא יבואו לחמם בשבת מים חמין^[1], ועיקר הגזירה הוא על הבלנים שהיו רגילים להבעיר תחת המים עצים^[2], והם יבואו ולכן גזרו על כל אחד ואפילו בביתו שלא ירחץ במים חמין  ויהיה בכך הרחקה מוחלטת מהחשש של חימום בבתי מרחץ בשבת.  ואיסור רחיצה הוא רק כאשר רוחץ כל גופו שזהו עיקר הנאת רחיצה, אבל כאשר רוחץ רק פניו ידיו ורגליו מותר, ובלבד שלא ירחץ כל גופו אפילו שלא בב”א אלא אבר  אחד אחר השני, גם זה נחשב רחיצת כל הגוף שנאסר בחמין בשבת. ואפילו אם רוחץ בקרים ואחר כך מתחמם אצל האש נחשב כמו רוחץ כל גופו בחמין^[3].

הלכה כו

האיסור של רחיצה בחמין, הוא לא רק ברחיצת כלים אלא גם ברחיצה בבורות מים  אם הם חמין יש בהם איסור רחיצה^[4],  ומשום זה כתב המ”ב^[5]  שבמקומות שנוהגין לחמם את המקוה צריכים להזהר שלא יהיה המקוה רק פושר, ולא חם, אם יהיה חם אסור לטבול בו. אבל בקרבן נתנאל^[6] על הרא”ש  כתב להתיר ובשעת הדחק גם המ”ב כתב שיש לסמוך על דבריו ולהתיר^[7] ובנוב”י^[8] כתב שיש לטבול בפושרין ובכ”ז הבלנין מחממים ואני מעלים עין כי מוטב שיהיו שוגגין עכ”ד. ומ”מ אם הוא מקוה שכולו  מיועד לטבילה בלבד יש מקום להקל,  לפי”ד התוס’^[9]  שרק  ‘בקרקע שדומה לכלי’  נראה הוה  רחיצה אסורה בקרקע אבל נהרות או ימים מותר לרחוץ גם לפי מי שסובר שאסור לרחוץ בצונן  גזירה אטו חמין משום שאינו רחיצה אלא מיקר בלבד. וזה אינו מקום רחיצה וכך גם במקואות שבזמנינו מיועד לטבילה בלבד^[10].  אבל באמבטיה בבית ודאי שיש איסור מוחלט, וכמו”כ אם יהיה מקואות שמיועדות גם לרחיצה או שרגילים באותו מקום לעשות כן  יהיה אסור. ובשו”ת שבט הלוי^[11]  גם כתב טעם כעין זה ללמד זכות,  במקום שצריכים ומי שרגיל בכך^[12]. עכ”פ מי שמיקל כדאי שיטבול רק טבילה אחת בלבד ולא יותר^[13]. ובאבני נזר^[14] כתב שטובלין ומיד יוצאין אבל לא ישב שם אחרי הטבילה או קודם, וזה בודאי אסור.

הלכה כז

כל האיסור הוא רק בחמין שהוחמו ע”י תולדות האש, אבל כאשר הם מי מעיינות חמים, כגון חמי טבריא או שאר מעיינות חמים, גם אם הם חמין ביותר לא גזרו חז”ל מלרחוץ בהם אפילו כל גופו, כ”ש שיהיה מותר לטבול בהם, רק שנהגו לא לרחוץ בשבת משום חשש סחיטה, אבל מצד הלכות רחיצה וטבילה בחמין אין עליהם. וכל ההיתר הוא רק במעיינות טבעיים^[15], אבל אם הם מים חמים של דוד שמש שהם תולדות חמה, אינו דומה למעיינות טבעיים ויש עליהם את הגזירה של  רחיצה במים, וכ”ש שחימום במכשירים שדין החימום בהם בשבת  הוא איסור מדאורייתא ודאי שיש  חמים.

הלכה כח

שיעור חום שנחשב פושר ואינו נחשב כמים חמים, הוא כחום הרוק וכן הוא בכל מקום שמוזכר בש”ס  פושרין הוא כחום הרוק^[16],  והוא חום בערך של שלושים ושבע מעלות כחום הגףו לכן עד שלושים ושבע מעלות אינו נחשב מים חמים^[17]. ומצטער כתב הגרע”א^[18] אע”פ שאינו חולי כל הגוף מותר לרחוץ, והיינו כאשר נצרך לרחוץ. אבל צורך מצוה  של שבת  שאינה חיוב, אינו נחשב כצורך שיהיה מותר משום זה להחשב כמצטער כי אדרבה אינו צריך לטבול ולא יצטער.

^[1] סימן שכו סעיף א ובמ”ב סק”א

^[2] ירושלמי פ”ג ה”ג והובא ברשב”א שבת מ.

^[3] סימן שכו סעיף ד

^[4] שו”ע שכו סעיף א

^[5] שכו סק”ז

^[6] פרק במה מדליקין סימן כב אות ק

^[7][7]  בשעה”צ סק”ה וכתב שגם בספר חסד לאברהם דעתו כדברי הקרבן  נתנאל.

^[8] או”ח תנינא  סימן כד.

^[9] שבת לט: (ד”ה והא מעשה) שכתבו שם להקשות על רבי מאיר דסבר שאסור להשתטף בצונן  גזירה אטו חמין הרי מפורש בכ”מ שמותר לטבול בנהר משום שנראה כמיקר והיינו שמותר להקר בצונן אם כן למה אסור לרחוץ בקרקע  ותירצו דרק קרקע דומיא דכלי שדומה לרחיצה אבל כאשר הם נהרות או ימים אינו דומה לרחיצה בכלל. וזה כנראה טעמו של הקרבן נתנאל שהתיר במקוה. כי אינו בכלל מקום של רחיצה. אלא טבילה בלבד.

^[10] אמנם מדברי האחרונים  לא משמע כן עיין במש”כ  שבט הלוי חלק ה סימן מ”ד, להלכה לית דין ולית דיין דכיון דרבותינו הגאון חכם צבי סי’ י”א נקטו בפשיטות דגם טבילה במקוה חמה היא בכלל גזירת מרחצאות דשבת ל”ט ואו”ח סי’ שכ”ו, וכן נוטה דעת הנוב”ת או”ח סי’ כ”ד כ”ה וכ”ו, וכן נקט בפשיטות הח”ס או”ח סי’ י”ח ויו”ד סי’ ר”ז לענין טבילת כה”ג ביוה”כ דמטילים לו חמין להפיג צינתן דרק להפיג צינתן, ולא לחממן, וכתב בא’ הטעמים משום גזרת מרחצאות, אף על פי שטבילת כה”ג ביוה”כ מצוה גמורה, וגם הי’ מקום לומר דאין גוזרין גזרה במקדש, ובעלמא פליגי בזה, ומכ”ש בהא דידן, וכן נקט בפשיטות רבינו הגרעק”א בח”א סי’ י”ח, וכיון דגאונים אלה בד”כ מכריעים בין חכמי ישראל הלכה כוותיהו ומכ”ש דהרבה מן האחרונים עומדים בשיטתם, ודלא כקרבן נתנאל שבת פ”ב ס”ק ק’ דהוציא טבילה במקוה חמין מגזרת מרחצאות. עכ”ד, אבל הסברא הנ”ל הוא סברא גדולה ללימוד זכות.

^[11] חלק ה  סימן מד

^[12] עיי”ש שהסיק, נמצא להלכה במי שאפשר לו פשיטא שעלינו לחוש לסברת המחמירים שלא לטבול בחמין ממש, בפרט בימות הקיץ, ובימות החורף שהי’ לקצת אנשים בטול טבילת ב”ק, אף על פי שמעיקר הדין בטלוהו לטבילת עזרא, מכ”מ הנזהר בה מאריך ימים כארז”ל והדברים ארוכים במק”א, ובפרט למי שרגיל בטבילה שזה אצלו בגדר מצוה וקדושה אין בידינו להעמיד דת על תלה, אבל למי שאפשר לו אין להקל בזה.

^[13] שו”ת חות יאיר סי’ קפא, ועיין עוד במש”כ אגרות משה ח”ב קכו לבאר שההיתר משום שמצוות לאו להנות נתנו. ולפי”ז רק טבילה אחת שנצרכת למצוה מותרת.

^[14] או”ח סימן  תקכו ומש”כ סקי”ג.

^[15] שכו סעיף א ובמ”ב  סק”ח.

^[16] ש”ך יו”ד סימן  קפח  סקי”ד .

^[17] שו”ת אור לציון ח”ב פל”ה תשובה ג.

^[18] הובא בביאור הלכה  (ד”ה במים שהוחמו)