וידר	3:19 AM (6 hours ago)
to me

הלכה א

לוה שרוצה להחזיר  למרות השמיטת כספים את חובו למלוה, רוח חכמים נוחה הימנו, ויש אומרים שאם לא החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו^[1], ויש חולקים וסוברים שיכול לכתחילה להשתמש עם השמיטת כספים^[2]. וכאשר מחזיר הלוה למלוה צריך המלוה לומר לו חובך משומט ואינך צריך לשלם, ואיננו תובע אותו, והוא יכול לומר אעפ”כ רוצה אני לתת לך ואז מקבל המלוה בחזרה את חובו. ויקפיד הלוה לומר שהוא נותן בתורת ‘מתנה’  כי החוב בטל ואין שום חוב, ואם יאמר שהוא נותן בעבור החוב אין זה נתינה גמורה כי אין חוב. 

הלכה ב

אין ענין ומידת חסידות  למלוה לא לקבל את החוב בתורת מתנה,  אע”ג שבכל מקום  אמרינן שונא מתנות יחיה, ולא נחשב זכות כאשר מקבל מתנה, כאן שרוח חכמים נוחה  ממי שמחזיר, אדרבה יש ענין שיקבל את המתנה הזאת, והטעם מה שחכמים דעתם נוחה מהחזרת החוב, כי בזה הלוה מגלה ומחזק את המידה הטובה שלא להנות מהממון של אחרים וזה רוח חכמה וחסידות^[3].   ועוד שעי”ז לא ימנעו מלהלוות.

^[1] תוס ב”ב קמט (ד”ה מגמרי)

^[2] ציון ההלכה סימן שסח בשם בעל העטור והתרומות  שאין זקוק להחזיר אפילו לכתחילה.

^[3] מלאכת שלמה  וכן בעטור  הובא ציון ההלכה ס”ק שסה.