וידר	3:16 AM (6 hours ago)
to me

הלכה א

כל הנמנע שלא מחמת  שאינו רוצה רק יודע שהוא בכוונה יחזיק את חובו עד שיעבור עליו שנת השמיטה וזהו תחילת כונתו אינו צריך לתת לו, ולא רק זה אלא אפילו אם יודע  שבודאי לא יצליח להחזיר את החוב קודם סוף שנת השמיטה גם אינו חייב, וכל מש”כ בתורה שיש בו לאו היינו כאשר הוא מתכונן להחזיר קודם סוף שנת השמיטה ובזמנו והוא חושש שלא יחזיר אע”ג שלא צריכים לחשוש^[1].

הלכה ב

ואם יש לו ראיה שהוא מתכונן שלא לשלם קודם שנת השמיטה כגון שאומר ללוה שיסכים שהוא מלוה על מנת שלא ישמיטנו  בשביעית, והלוה לא מסכים, זה ראיה שאינו מתכונן להחזיר ולפיכך  אינו חייב להלוותו^[2].  ובזמן הזה שכל השמיטה מדרבנן דעת החת”ס שאין איסור לאו ומדברי האחרונים ש”מ שסוברים שיש בזה לאו דאורייתא גם בזמן הזה^[3].

^[1] דרך אמונה ס”ק קעא בשם יש מפרשים.

^[2] בספר שמיטת כספים כהלכתה בשם הגרשז”א.

^[3][3] כן סובר החת”ס גיטין לו אבל בפאת השולחן סי’ כט  ס”ק מז ובשערי צדק פכ”א סיג משמע שסוברים שכיום גם אסור מדאורייתא וכ”ה בחינוך. ועיין דרך אמונה ס”ק סז. 

ReplyForward