בסייד

הלכה א

הננו מתקרבים לסוף שנת השמיטה, ובה יש מצוה מיוחדת וחיוב  שחלים עליו  בסוף שנת השמיטה, והוא מצות שמיטת כספים^[1],  ומצות עשה להשמיט כל מלוה   שעברה עליו השביעית שנאמר שמוט כל בעל משה ידו.  לשמט  פירושו היינו  שמצות עשה  לא לתבוע כלל את החוב. כמו שיש מצוה לתת רשות לאכול את הפירות של שנת השביעית, כך יש מצוה שלא לתבוע את כל ההלואות  שהגיע זמן פרעונם קודם סיום שנת השמיטה.  ומי שתובע לא די שמבטל מצות עשה גם עובר על לא תעשה שנאמר לא יגוש את רעהו ואת אחיו^[2]. ודעת היראים שיש מצות עשה לומר משמט אני, ואם לא אומר משמט אני עדיין נשאר בחיובו אבל  דעת רוב הראשונים סוברים שנשמט מאליו בין אם רצה או לא רוצה ואם גבה וכפה אותו לתת הרי זה עובר בלא תגזול^[3].

הלכה ב

מי שנמנע מלהלוות לחבירו קודם שנת השמיטה שמא יתאחר מלשלם את החוב וישמט עבר על לאת עשה שנאמר (דברים פרק טו ט)  הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ וגו’ והתורה הקפידה על  מחשבה רעה זו וקראתו בליעל,   והבטיח הקב”ה בשכר מצוה זו בעולם הזה שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו’.   ויש אומרים^[4] שהלאו הזה אינו אמור רק על שנת השמיטה אלא על כל אחד שנמנע מלהלוות סתם הלואה שדינה רק לשלושים יום   גם עובר בלאו זה. כי התורה  מצוה את האדם להיות אוהב צדקה וחסד ואם אינו כן הרי לבו לב בליעל. וברכת הנמנע מזה מרובה כמוש”כ בפסוק.

^[1] ומצוות אלו אינם רק בשנת השמיטה אלא לעולם אחרי שעברה עליו שנת שמיטה, ונמצא מקיים בכל רגע את מצות שמיטה כאשר אינו תובע את חובו,

^[2] רמב”ם הלכות שמיטה  פ”ט ה”א.

^[3] דרך אמונה פ”ט סק”ה.

^[4] פירוש רבינו יהונתן מכות  ג: והובא בדרך אמונה בציון ההלכה  פ”ט ס”ק שצא.