הלכה א

גבול מערבי של ארץ ישראל, הוא לפי מה שכתוב בתורה הים התיכון הוא הגבול, אבל למדו חז”ל שיש למשוך קו אוירי ישר מהקצה הצפוני לקצה הדרומי של ארץ ישראל, וכל מה שבתוכו, הרי הוא נחשב ארץ ישראל גמור, ואפילו אם יהיו שם איים יהיה דינם כארץ ישראל לגמרי^[1], והרבה אחרונים מפרשים שהקצה הצפוני הוא  ראש הנקרה, וזהו סולמא דצור, והקצה הדרומי הוא נחל אל עריש^[2].

הלכה ב

וכל זה הוא לענין כיבוש עולי מצרים שהכל נחשב כארץ ישראל, אבל בכיבוש עולי מצרים הרמב”ם כתב שלא כבשו עולי בבלי את כל הרצועה שמן  הר ההר  (ראש הנקרה כנ”ל) עד נחל מצרים,  ורוחבה הוא רוחב של  מהמערב עד עיר כזיב שנמצא קצת מזרחית^[3], כל רוחב רצועה זו לא כבשו עולי בבל, וכל החיוב של תרו”מ בה הוא רק מדרבנן ויש אומרים פטורה לגמרי והרבה ראשונים חולקים על זה וסוברים שעולי בבלי כבשו הכל, ורק צפונית לכזיב לא  כבשו^[4]. כיום אין אנו בקיאים ברצועה זו ולכן סתם פירות הולכים אחרי הרוב ומותר לעשר מזה על זה.  ודעת הגר”א שכל המושבות עד חצר עינן וטור אמנון בחזקת חייבות במעשר לגמרי וכן לענין ספיחין בשביעית יש להחמיר עליהם^[5].

^[1] רמב”ם תרומות  פ”א ה”ז.

^[2] רמב”ם תרומות פ”א ה”ז וברדב”ז בפירשו שנחל מצרים הוא ואדי אל עריש, ואינו כמו שיש שטעו לומר שהוא הנילוס וציין למש”כ בתשובותיו  ח”ה סי’ שא (ב’ אלפים רו).

^[3] חזו”א שביעית ג סקל”ב

^[4] ר”ש וראש פ”ו משביעית והרמב”ן והריטב”א גיטין ז:בשם ר”מ בר חסדאי.

^[5] דרך אמונה תרומות פ”א ס”ק צ.