בסייד

July 19

הלכה א

פירות שנאכלים לאדם ע”י הדחק ואפילו לבהמה רק ע”י הדחק, הרי הם קדושים קדושת שביעית, מ”מ לשיטת הרמב”ם^[1] דינם  שונה לענין ביעור.   שאין מצות ביעור על פירות שנאכלים רק ע”י דחק, וכל הדין של מצות ביעור נאמר על דברים הנאכלים כדרכו ולא נאכלים בדחק. ומ”מ דעת רוב הראשונים^[2] שאין הבדל ובכל ענין שיהיה נאכל ויש לו קדושת שביעית יש לו דין  ביעור אלא אם כן הוא מתקיים בכל עונות השנה אבל אין הבדל אם נאכל רק ע”י דחק או לא.

הלכה ב

ומיני צבעים יש להם ביעור אע”ג שאינם נאכלים משום שהצביעה הוא תשמיש חשוב לאדם וחשוב הוא כמו אכילה^[3]. ולכן יש גם ע”י  צביעה ביעור ולא צריך בשביל זה דוקא אכילה, אבל אכילה ע”י הדחק גם במה שמשתמשים בו אין משתמשים  בקל ולפיכך אין לו ביעור לדעת הרמב”ם.

הלכה א

דבר שאינו נאכל ע”י דחק גדול, פטורים מתרומות ומעשרות, ומ”מ נאכלים ע”י דחק חייבים בתרו”מ כל שנאכל ולא צריך שיהיה נאכל בקל.  ומ”מ לענין ביעור גם דברים  שנאכלים ע”י דחק אע”ג שאינו דחק גדול פטור מן הביעור למרות היותו חייב בתרו”מ,  ואם הם  דברים שאינם נאכלים רק ע”י דחק גדול כשם שהם פטורים מן התרו”מ גם לא יהיו קדושים קדושת שביעית^[4].  וחריין שאי אפשר לאכלם לחוד יש קדושת שביעית משום שדרך בני אדם לאכלו עם סלק. ועלי תמכא  אע”פ שהם מרים יש להם קדושת שביעית וביעור^[5] משום שנאכלים ע”י הדחק^[6].

הלכה ב

ירקות שאין אוכלים אותם רוב בני אדם ורק אנשים רגילים לאכלם משום שהם בריאים לגוף, אפשר שאין בהם קדושת שביעית בכלל, ואם נאכלים רק ע”י תיקון של בית חרושת צ”ע אם יש בהם קדושת שביעית וחיוב תרו”מ^[7].  

^[1] פ”ז הי”ד  לפי ביאורו של החזו”א  סי’ יג סק”י  והובא בדרך אמונה ס”ק פה.

^[2] דרך אמונה ס”ק צ והביא בציון ההלכה  קנו את דעות הראשונים שם.

^[3] חזו”א יג סק”ט

^[4] ביאור ההלכה פ”ז הי”ד  (ד”ה וכל שאינו מיוחד)

^[5] תוספתא פ”ה ה”ג והובא בציון ההלכה ס”ק קצ .  ולענין איסור ספיחין בתמכא חריין כתב  באחרות רבינו חג ע’ רפח רפט שהחזו”א והקהילות יעקב  נהגו היתר וטעם ההית רמשום שאין שותלים אותו בכל שנה מחדש וגדל בשביעית ממה שהיה לפני שביעית כמו שבבננות ליכא איסור ספיחין.

^[6] חסדי דוד  תוספתא פ”ה ה”ג

^[7] מנחת שלמה שביעית פ”ז מ”ו.