בסייד

Hebrew

הלכה א

הדין של הביעור אינו רק בפירות עצמם אלא גם בדמים שנלקחו בעבור הפירות, בין שיהיו דמים של הפירות הראשונים ובין שיהיו דמים של פירות שניים, יש על הקדושה דין ביעור  לפי הקדושה הראשונה, כגון אם היו תפוחים שלקחו תמורתם ענבים, אע”ג שזמן הענבים עדיין לא הגיע ביעורם אבל מכיון שהזמן ביעור של התפוחים הגיע יש עליו לבער את הענבים, וכך גם כאשר היה זה בכסף שקיבל תמורת הפירות היות שקבלו קדושה מהפירות, זמן הביעור שלהם תלוי בזמן הביעור של הפירות שמהם קיבלו קדושת שביעית^[1].

הלכה ב

אין לחלל את הקדושת שביעית על פרוטה אלא אם רוצה לבערם יש לו לחללם על שווי הפירות, ואותם לבער, לדעת הרמב”ם יש לו לאבד אותם ולדעת שאר הראשונים יש לו להפקירם ולתת אפשרות לכל אחד לזכות בדמים אלו שקדושים קדושת שביעית, וגם אם לא הפקירם יכולים לקחת ולזכות בהם אחרים כדין של ביעור פירות שביעית. וכיצד הוא עושה מחלל על שווי הפירות וקונה בהם מאכלות ומחלק שלש סעודות לכל מי שיכול, ואם נשארו דמי שביעית גם כאשר חילק יש לו לבערם. וכדין כל פירות שביעית^[2].  ולא יחלק דמים שמא לא יקנו מהם פירות שביעית^[3].  ויש ראשונים שמשמע מדבריהם שיכול לקיים את החלוקת שלש סעודות גם מהדמים כדי שיעור של קניית שלש סעודות^[4].

^[1] רמב”ם פ”ז ה”ז

^[2] רמב”ם פ”ז ה”ח

^[3] מדיוק לשון הרמב”ם ברדב”ז

^[4] ציון ההלכה ס”ק סז בשם הר”ש ומהר”י מלכיצדק.