בסייד

הלכה א

פירות שהיו אצל הגוי ועבר כבר זמן הביעור, נחלקו בזה אם פטור מן הביעור^[1], משום שהיה ביד גוי, ולהלכה פסק החזו”א^[2] שחייבים לבער באותו יום שקנו את הפירות, ואם לא קיים את הביעור באותו יום נאסרו הפירות, ואפילו אם היה זה רק שיעור של שלש סעודות, גם נאסר. ולכתחילה  יפקיר מיד משהגיע לידיו ואם הפקיר עד השקיעה נחשב ביעור ולא נאסרו הפירות^[3].

הלכה א

ולכן ועדות כשרות  שקונים פירות  מן הגוי עבור השולחים שלהם, אינם יכולים לקנות אחרי זמן הביעור מכיון שאינם יכולים להפקיר את הפירות שאינם שלה שהרי המשלחים קנו את הפירות ובודאי שאינם מקבלים את הפירות באותו יום נמצא שעבר  יום ונאסרו כל הפירות.  אבל אם קנה לעצמו את הפירות  ומחלקם בזה כתוב בשם החזו”א שנחשב שהוא הפקר בשביל כולם והוה ליה כמו אוצר בית דין^[4]. ואם עושה אוצר בית דין מפירות של גויים, והיינו שאינם בשליחותו,  הרי ודאי שנחשב הוא כמבוער  אמנם הגרי”ש אלישיב זצ”ל  כתב שאפשר לעשות אוצר בית דין ובזה ודאי שהוא אינו נחשב לא מבוער, אבל ערערו על זה  אם יש בכלל אוצר בית דין בפירות גויים^[5].

הלכה א

אי אפשר לשלוח שליח לעשות ביעור והפקרה וצריך שהוא בעצמו יפקירם והאפשרות היחידה הוא להקנות לאחר או שיבקש מאדם אחר שיוציא את הפירות לרשות הרבים והבעלים יפקירם בפני שלשה אף שהוא במקום אחר ולא יתן את המעשה הפקר לאחר רק הוא בעצמו צריך להפקיר^[6]. ולכן בועדות הכשרות אינם יכול להפקיר בשם הקונים שלהם משום שאין שליחות בענין זה.

הלכה ב

ולכן העצה הוא שיקנה את הכל לאוצר בית דין  ובזה מתקיים מצות הפקרה והחלוקה תהיה בהתאם לדיני אוצר בית דין  ובזה מתקיים ההפקר מיד.

^[1] דרך אמונה פ”ז ס”ק יג

^[2] קונטרס הלכות שביעית וכן פסק החרדים פ”ז ובשל”ה גם החמיר בקונה מגוי, ובשערי צדק העתיק את דברי החרדים.

^[3] דרך אמונה סקי”ג

^[4] ציון ההלכה  פ”ו ס”ק מו ושם משמע דאפילו בשליחות אבל בארחות רבינו מבואר שרק כאשר אינו בשליחות.

בשם הגר”נ קרליץ זצ”ל חוט השני ע’ שצט.

^[6] משנת הגרי”ש ע’ קיב.