וידר	Mon, Jul 11, 2:49 AM (1 day ago)
to me

הלכה א

אם עבר זמן הביעור הפירות נאסרים באכילה ובהנאה^[1],  ובמנחת חינוך^[2] כתב שלדעת הרמב”ם אחרי ביעור פירות שביעית, שכך עיקר דינו ולית ליה דין הפקר בכלל, אחרי שאיבד את הפירות שביעית ושרפן האפר מותר. ולפי דרכם של כל הראשונים נשאר אסור גם באפרן כי אין עליו מצוה לאבד רק שהוא אסור בהנאה.

הלכה ב

 ולכן אם מצא פירות שביעית אחרי זמן הביאור נאסרים  ולא יגע בהם^[3], ואין מחזיקים שמסתמא הפקירו אותם אלא כל זמן שאין יודעים שהפקירום נאסרו בהנאה, איסור זה לדעת הרמב”ן ,יתכן שהו איסור מדאורייתא, ולא רק מדרבנן^[4], ולכן לפי דעתו  בין אם יהיה שוגג או מזיד הרי הם אסורים בהנאה וכן אפילו באונס.ויש דעות שמתירים באונס והגרי”ש אלישיב זצ”ל דקשה מאוד להקל באיסור זה אפילו באונס אלא אם יש להם ספק שמא לא הגיע זמן הביעור בזה אפשר לצרף דעת החרדים להתיר את הפירות באכילה^[5].

^[1] בעל הטורים שמות כג יא והובא בציון ההלכה פ”ז ס”ק לו  וכ”כ בערוך השולחן שמיטה ויובל סי’ כז סעיף ח

^[2] מצוה שכח

^[3] ירושלמי פ”ט ה”ו והובא בציון ההלכה ס”ק לז

^[4] בפרשת בהר וכן בחדושי הר”ן וחידושי רבינו דוד בפסחים נב: ובביאור ההלכה פז ה”א כתב שבראשונים משמע שהוא מן התורה,

^[5] שבות יצחק ע’ קיב.