בסייד

הלכה א

ההפקרה צריך שתהיה  ע”י שמוציא החוצה ומפקיר לפני שלשה אנשים, ואפילו אם הם חביריו וידידיו, ובטוח הוא בהן שלא יזכו בפירות, ואם אין לו ידידים באותו עת, ואם יפקיר יזכו בו כל אותם השומעים יכול להמתין עד שיהיה השוק פנוי ואז יצעק בקול רם שהפירות הם הפקר ואנשים ישמעו מרחוק את ההפקר ועד שיבואו לזכות יקדים הוא בעצמו ויזכה בפירות^[1].

הלכה ב

אם אינו יכול להוציא את הפירות החוצה  מה יעשה, בשעת הדחק יכול להפקיר בפני שלש אף שלא הוציא החוצה, ויש אומרים שכל מה שצריך להוציא החוצה הוא רק כמשפקיר ביום האחרון אבל אם מפקיר קודם לכן אינו צריך ובלבד שלא יתכון לזכות אחר כך^[2],  וכמו הפירות שיש עליהם ספק מתי זמן ביעורן. ובשם החזו”א למי שהיה לו חציר לבהמות בכמות גדולה שיזכה לרבים את המקום של החציר ויפקיר את החציר כדי שלא יצרך  להפקיר כל יום עד שיצא הספק של זמן הביעור ועוד עצה אם יקנו הכל לבית הדין  ובזה יהיה פטור מביעור^[3]. ומי שלא שמר עד עכשיו שביעית, ועכשיו כדי שלא יהיה אסור לשומר השמיטה רוצה לעשות הפקר בפני שלשה כדי להתיר ופתחו גם את דלתות היקב כדי שלא יאסר כיון שהם מתכוונים לסחור בפירות שביעית   גם החזיקו יותר מהשיעור שרשאים להחזיק. אין הביעור שלהם נחשב ביעור ונאסר בכל ענין^[4].

הלכה א

צריך להוציא לשוק או לרשות הרבים,  ולא מספיק להוציא לחצר, ולא מספיק להפקיר בפני שלשה נשים וכ”ש לאשתו ובניו לא מועיל וראוי ששנים מהן יהיו כשרים לעדות וגם השלישי לא יהיה מבני ביתו^[5].

הלכה ב

 אם לא הפקיר והגיע זמן הביעור הפירות הם הפקר גם אם אין הבעלים מפקירים אותו^[6]  ומ”מ יש מצוה שהבעלים יפקיר להדיא. אבל יכולים לקחת אפילו אם לא הפקיר, ומ”מ אם הפקיר ואחר כך זכה הרי זה שייך לבעלים.  וכל זה הוא לגבי פירות תלושים אבל אם יש לו פירות מחוברים, וכבר הגיע זמן הביעור מפני שרוב מוחלט של השדות אין שם פירות ומסתכלים לפי הרוב המוחלט, אין צריך להפקיר ונהיה הפקר מאליו וגם לא נאסר אחרי זמן הביעור^[7].

^[1] דרך אמונה  פ”ז ס”ק  יז .

^[2] ציון ההלכה  פ”ז ס”ק כט.

^[3] נתיב השמיטה סי’ טו אות ג

^[4] נתיב השמיטה   סימן טו אות ד

^[5] ציון ההלכה פ”ז סק”ל בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל.

^[6] חזו”א סי’ טו ס”ק יב.

^[7] דרך אמונה פ”ז סקי”ז