וידר	3:53 AM (10 hours ago)
to me

בסייד

הלכה א

לפי דברי הב”י שהטעם של פטור מעשרות הוא משום שהוא הפקר,  אם כן כשלא יפקיר  חייב בתרו”מ,  וכמו”כ קיימים אצלו כל הדינים שמחייבים בפירות הפקר, ונביאם כאן, הפקר פוטר רק כאשר היה הפקר בשעה שהביאו הפירות שליש אבל אם הופקר אחרי שהביא שליש, או שהפקיר קודם שהביא שליש וזכה בו  אינו פוטר, ועל כן אם זכה בפירות שביעית קודם שהביאו שלישי הרי הם חייבים בתרו”מ.  ואם הפקיר אחרי  שהביא שליש הרי זה נפטר מתרו”מ כל זמן שלא עשה מירוח אבל אם עשה כבר מירוח וגמר מלאכה ואפילו אם עדיין לא ייפה את פני הכרי,  שוב לא יועיל ההפקר^[1].  אם זכה בפירות קודם שהביאן לבית  והפקיר קודם שראו עדיין פני הבית בפשטות הוא   חייב.

הלכה ב   

ולפי זה בפירות שביעית שהופקרו אפקעתא דמלכא, אם יזכה בפירות אחרי שהביא שליש ויעשה מירוח שוב חייב בתרו”מ, ואם כן  כל מיני סוחרים שלוקחים פירות שביעית מאוצר בית דין אם יתכוונו לזכות בהם קודם המירוח ויעשו אחר כך מירוח בעוד שהם חושבים שהפירות שלהם הרי הם מתחייבים בתרו”מ  ואין תורת הפקר פוטרת אותם.  ועיקר המירוח הוא גמר מלאכה.

הלכה א

מותר לאדם להפקיר שדהו או פירותיו קודם שעשה מירוח כדי שיפטר מן התרו”מ ואם עשה גורן מן ההפקר חייב מדרבנן, וכל זה רק כאשר הוא הפקר שנעשה על ידו אבל הדבר שהוא מפורסם  שהוא הפקר כמו לקט שכחה ופאה בזה אפילו אם עשה גורן לא יתחייב כמו”כ פירות שביעית לא יתחייבו אפילו אם עשה מהם גורן מפני שמפורסם שהפירות הם עכשיו הפקר. וכל החיוב הוא רק משום מראית עין וכאן אין מראית עין^[2].

הלכה ב

גם בהפקר  שאדם מפקיר לא יתחייב בעשיית גורן  אלא אם הפקיר קמה   אבל אם הפקיר כאשר היה שבלים הדבר יותר מפורסם ובזה אפילו יעשה גורן ישאר פטור מתרו”מ^[3]. כמו”כ אין חיוב בגורן כאשר הוא פירות שרוב הפירות הם מהגדלים במקומות הפקר. ולכן פשוט שגם בפירות שביעית אפילו אם יעשה גורן לא יתחייב^[4].

^[1] דרך אמונה תרומות פ”ב ס”ק צה מהחזו”א מעשרות סי’ ד ס”ק כד ובס”ק כו.

^[2] רמב”ם הלכות תרומות פ”ב ה”ב

^[3] דרך אמונה סקפ”ג בשם החזו”א דמאי טו סק”א 

^[4] דרך אמונה  תרומות  פ”ב בציון ההלכה  ס”ק רכו.