בסייד

Hebrew

הלכה ד

אם נותן  דבר מאכל שלא יוכל להתבשל לסעודת הלילה, כגון שהוא בשר חי קשה שאינו מתבשל אלא שעות רבות שעדיין אינו ראוי לסעודת הערב[1], הרי זה מותר להשהות את הקדרה אפילו על אינה גרופה וקטומה משום שאין חשש שמא יחתה כי לא יועיל לו לסעודת הערב ובשביל מחר בבקר  אינו צריך לחתות כי בלא”ה יתבשל. אבל דברים שרגילים להתבשל במשך הזמן משעת ההנחה עד סעודת הערב אין בו היתר אע”ג שכשמניח הוא חי מכיון שהוא יכול להיות מבושל לגמרי בשעת הסעודה יש עדיין לחוש שמא יחתה. לכן אם מניח שעועית שהיא קשה מאוד אבל מתרככת אחרי שעתיים  והזמן בערך של סעודה מערב שבת עד הסעודה והמשכה  הוא כשעתיים ואפילו פחות משעתיים מתרכך אין היתר בזה שיניח שם  שעועית או כל דבר שהוא עכשיו קשה אבל מתרכך  וראוי לאכילה, גם אם הקדרה הזאת היא אינה מיועדת ללילה אלא לבקר מ”מ מכיון שאפשר לאכלה יתכן שיעשה חיתוי כדי שתהיה ראוי לאכילה גם בסעודה ראשונה[2].

ואם רגיל לעשות סעודה מוקדם  אבל יכול לעשות את הסעודה מאוחר יותר, עדיין הוא אסור שמא יעשה את הסעודה יותר מאוחר אבל אם צריכים להמתין כמה שעות בזה אין חוששים שמא יחתה ומותר[3].

הלכה ה

גם כאשר מניח  בשר חי היינו סמוך לשקיעה ממש, אבל אם הניח אותו קודם השקיעה והספיק להתבשל קצת בשקיעה אם כן לא הסיח דעתו מהתבשיל אסור להשהותה אם לא שגרף או קטם[4]. אבל מסתבר שהוא לא  צריך דוקא שיהיה סמוך   לשקיעה אלא לקבלת שבת דידיה שאז מסיח דעתו מהתבשיל.

הלכה ו

וכל זה כאשר מניח בשר חי בקדרה, שלוקח הרבה זמן עד שמתבשל אבל כאשר מניח אותו ע”ג גחלים ממש כגון צלי אש אסור להניחו אפילו סמוך לחשיכה משום שהוא ממהר להתבשל ויש לחוש שמא יחתה. וזה רק בבשר שור או עז, אבל בשר גדי עוף מנותחים לאברים  מותר שלא חוששים לחיתוי מפני שאם יחתה ישרף הבשר כי אין צריך אלא חמימות  האש בלבד[5]

הלכה ז

מאחר שבזמנינו  אין גחלים ולא שייך גרופה וקטומה דנו הפוסקים אם יש בזה דבר הדומה לגריפה וקטימה, כגון הנחת הבלעך- הפח על גבי השלהבת של הגז תהיה נחשבת כמו קטימה, כלומר כיסוי שבזה ניכר שאינו רוצה את האש לבישול, הביאור הלכה הביא שמדברי הרמב”ם נראה שרק על האש עצמה יש איסור שהייה אבל אם מניח ע”ג כיסוי של הכירה  אינו נחשב כשהייה אבל ברש”י מפורש שאפילו כיסוי של כירה אסור להניח והחזו”א כתב שגם דעת הרמב”ם כן אלא שהכוונה על האש הוא הכנגד האש ולא שמדובר דוקא שהיה מגולה כי אין  הבדל בין מגולה או אינו מגולה. ולפי”ז לכאורה  בלעך פח ע”ג האש אסור, וכ”כ החזו”א[6] שאין שום היתר בבלעך משום שאינו ממעט את האש אלא חום  האש מתפזר ומאפשר לבישול בכמות גדולה יותר ולא ממעטת את האפשרות של הבישול בכלל רק האש שתחתיו מתמעט אבל חום זה  הוא חום שמבשל לכל דבר ומשמש לדבר זה למי שרוצה לחום זה. ולפיכך אין מקום להקל בזה כלל, ונחשב הוא כמו אינה גרופה וקטומה, וממילא אסור להשהות עליה את התבשיל, אבל דעת האגרות משה[7]  שמותר ואין דומה לכיסוי שמכסה באופן קבוע את הכירה שבזה לא ניכר כלל שהוא ממעט את החום אבל כאן יש היכר לומר שהוא אינו רוצה, אבל הסברא תמוה  מכיון שאין כאן שום מיעוט והיכר לא מועיל אלא אם  גורם לכיבוי  האש, כמו הקטימה או הגריפה, שגורמת לבטל את האש, ואם יכתוב דבר לתזכיר אינו מועיל.  וכ”כ השבט הלוי[8]  שאין היתר בזה כלל, ולכן צריך להזהר בזה שלא יעבור באיסור שהיה בשבת.

הלכה ח

אמנם דעת החזו”א להלכה שפסקינן שכל שהוא מבושל אפילו אינו מבושל כל צרכו רק מבושל כמאכל בן דרוסאי פסקינן להלכה שמותר להשהות ואין בזה איסור ולכן כאשר נותן ע”ג הבלעך יש בו את ההיתר של הרמ”א שכאשר מבושל  אפילו אינו מבושל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, מותר להשהות,  והרמ”א כתב שנהגו להקל בזה. והביאור הלכה כתב שלכתחילה יזהר שיבשלו כל צרכו ויוריד מן האש אבל החזו”א סבירא ליה שאין בזה איסור בכלל[9] ונהגו גם עדות המזרח להקל בזה כדברי הרמ”א[10]  ולכן יכולים להשאיר ע”ג האש אפילו אם אין בלעך מעיקר הדין ואם רוצה להחמיר יחמיר בזה, אמנם יש ריוח בהנחת   הפח בלעך ע”ג האש, שכאשר מסיר את הקדרה אינו מגדיל את האש, שכתב במ”ב רנז שכאשר מסיר את הקדרה מן הגחלים הרי זה מגדיל את האש[11].  אמנם יש שסברו[12] שכל זה בגחלים אבל לא באש של גז כמו”כ מותר להניח כיסוי  ע”ג האש של הגז לא נחשב כמכבה. אמנם החזו”א אסר כיסוי על אש משום בישול המתכת.

[1] רנג במ”ב סק”ט

[2] ביאור הלכה (ד”ה להשהות) שבדברי הטור כתוב לצורך הלילה משמע שלצורך מחר מותרובמא כתב שאין לסמוך מן הדין על ההיתר הזה אבל בדיעבד יש לסמוך על זה רק שלא יהיה רגיל לעשות כן כמוש”כ  בסימן רנז לענין הטמנה  וכן משמע בפמ”ג א”א ס”ק כ.

[3] ביאור הלכה (ד”ה מסיח)

[4] מ”ב סק”י

[5] סימן  רנד סעף א.

[6] סימן  לז סקי”א  ובסק”ט שם.

[7] או”ח  ח”א סי’ צג וכן דעת הגרשז”א  והגריש”א להתיר וכן היה מנהג בירושלים, אמנם החזו”א פשיטא ליה שאין שום היתר ובודאי שצריך להחמיר כדעתו.

[8] ח”א סי צא

[9] או”ח לז סק”ג ו 

[10] כף החיים  ס”ק כג ובשו”ת אור לציון ח”ב פי”ז תשובה ה.

[11] רנז ס”ק מט

[12]  חוט השני ח”ב פרק לה סק”ב