וידר	Mon, Aug 21, 3:28 AM (2 days ago)
to me, devora.richter

Hebrew

סימן כג

הלכה א

הכנת התבשילין   לכבוד שבת כוללת בתוכה הרבה פעמים חימום התבשילין ומשום  שמתלווה איסורים רבים של בישול וחימום בשבת עצמו, על כן האפשרות היחידה לזה הוא לבשל הכל קודם שבת  וכדי להשאיר אותו חם  יש להניחו על האש קודם השבת וכשנוטל בשבת הרי הדבר חם,  אמנם הדבר מלווה בהרבה תנאים מפני שחששו חז”ל שיכול לבוא לידי חיתוי בקל  ע”י הגדלת האש במידה שישכח ויגרר לעשות זאת מפני רוב הרגלו בימות החול. לכן עשו חז”ל גדרים וסייגים שונים בשביל להרחיק את האדם מהעבירה.

הלכה ב

ומשום זה לא התירו חז”ל להשהות את התבשיל  על גבי הכירה שיש תחתיה גחלים בוערים, אלא אם כן גרף את הגחלים מבעוד יום או לפחות  כיסה את הגחלים באפר כדי למעט את החום ומספיק בשביל זה אפילו כיסוי קל ולמרות שנשאר עדיין א”ש אבל הכיסוי האפר הזה הוא גילוי דעת מצידו שאינו חפץ יותר לחתות, וכבר נגמר אצלו תהליך של הבישולים, וכיום הכירה מיועדת לחימום בלבד ולא לבישול ואחרי שגילה דעתו זאת  כבר מונח אצלו התחושה הזאת שאין  עושה בבישול הזה שוב חיתוי ולא יבוא לחתות[1].

הלכה ג

גריפת הגחלים מן התנור צריכה להיות לחלוטין  ולא רק לצד התנור, אלא כדעת הראשונים שסוברת שצריכים לגרוף את כל הגחלים לגמרי[2],  וכמו”כ הכיסוי של הגחלים לא מועיל אם לא יכסה את כל הגחלים ולא מספיק בשביל זה רוב גחלים. מכיון שנשאר עדיין גחלים לא מכוסים הרי הוא אינו גילוי דעת מספיק[3]. ומ”מ אם כיסה אפילו בגחלים של רותם שהם לא מתכבים מהרה מותר משום שהכל מתלי תלי בגילוי הדעת שעשה, ואם  הגחלים עממו שהוחשכו קצת מראיתן  ולא חשש ללבותן מחדש גם זה נחשב גילוי דעת שיתיר להשהות על הכירה הזאת[4].

[1] שו”ע רנג סעיף א  ובמ”ב סקי”ד

[2] מ”ב סקי”ג

[3]  מ”ב סקי”ד

[4] סקי”ד