`בסייד

Hebrew

הלכה כז

נחלקו הראשונים אם  יש דין של שביתת  בהמתו ביום טוב או לא, הרמ”א^[1] כתב שאין  דין שביתת בהמתו אבל המהרש”ל  כתב שאין חילוק ובכל ענין יש איסור וכמוש”כ להדיא  לקמן סמן תצה סעף ג שאין מוציאין משא  על הבהמה ופירש הגר”א משום  שביתת בהמתו^[2].

הלכה כח

ומותר  ביום טוב להוציא  מרשות לרשות לצורך אוכל נפש, וכל האיסור הוא רק שלא לצורך אוכל נפש, ומ”מ לדעת הגר”א^[3]  דין של מתוך שהותר לצורך הותר שלא לצורך הותר רק בכל המלאכות אבל בשביתת בהמתו אין בו היתר זה. וכנראה שההגדרה בזה משום שהאיסור הוא מדין הבהמה ולא מדין האדם. דאם מדין האדם ודאין שאין חילוק.

הלכה ל

כמו”כ לענין לאו של מחמר שהוא איסור לעשות מעשה ע”י חמור  אע”ג שהחמור אינו שלו גם איסור זה לא נאמר לגבי יום טוב לפי הסובר  שאין איסור שביתת בהמתו ביום טוב, ולא איתקש רק לענין לט מלאכות אבל לא לענין דברים אחרים. וכמו”כ שביתת עבדו  הוה אותו דין של כמו שביתת בהמתו ואין איסור ביום טוב לפי דעה זו, והמחבר פסק סימן תקכו שיש איסור שביתת עבדו ולפי דבריו גם שביתת בהמתו יש בו איסור^[4]. וההסבר בכל זה לומר שהוא מותר משום שהוא מלאכה אחרת ע”י בהמה, ובזה קילא ולא נתחדש שיהיה אסור ביום טוב^[5].

^[1] רמו סעיף ג

^[2]  רמו מ”ב סקי”ט

^[3] הנ”ל שיש איסור שביתת בהמתו וזהו הביאור בשו”ע תצה סעיף ג

^[4] שעה”צ ס”ק כב .

^[5] שו”ע הגר”ז רמו סעיף יט