`בסייד

Hebrew

סי  טז – השכרת דברים לגוי בערב שבת

הלכה א

מותר להשכיר  דברים  לאריסות  דהיינו כאשר יש רווחי הדבר הוא  מתחלקים בין  הגוי ליהודי, וחלק מהרווחים   לוקח הגוי  וחלק ניתן ליהודי ואע”ג שהגוי עובד בשבת.  ובאריסות שהוא התחלקות הרווחים  ההיתר הוא רק אם אינו מתנה עם הגוי שיעבוד בשבת אבל אם אמר לו מפורש שצריכים לעבוד בשבת כדי להגדיל את הרווחים  בזה אסור אפילו באריסות^[1].

 כמו”כ מותר להשכיר דבר לכל השנה כולה והרווחים כולו נוטל הגוי והיהודי נוטל שכר קצוב לכל חדש או שנה. אבל אם הרווחים ניתנים  לרק שישראל נותן לגוי שכר קצוב על עבודתו זהו נחשב קבלנות ובזה ודאי שאסור לעשות כן אע”ג שהוא שכר קצוב לכל השנה שהרי הרווחים של העבודה בשבת ניתנים ליהודי והרי זה נחשב כמו ששולחו לעבוד בשבת  והישראל נהנה  מהעבודה של השבת^[2].   

הלכה ב

למרות שמעיקר הדין מותר לעשות אריסות או  השכרת דבר לכל השנה אבל בדברים שדרכם להיות מושכרים והרווחים לישראל יהיה אסור גם אם אינו עושה כן, והאיסור בזה משום מראית עין, ודבר זה אמרו חז”ל  מה הדברים שדרכם לעשות באריסות ומה הדברים שדרכם לעשות בשכירות, וכך אמרו חז”ל, בית המרחץ הדרך הוא ששוכרים עובדים שיעבדו בבית המרחץ והרווחים כולם של הישראל לכן גם אם יעשה אריסות וההתחלקות ברווחים או שישכיר את המרחץ שכל הרווחים יהיו של גוי לא מועיל. משום שזה הדרך^[3]. ולכן בכל ענין של מפעלים וכיוצא בהם שדרכם לעשות  בדרך של השכרה ורווחים לבעלים יהיה אסור לעשות אפילו בדרך של  אריסות או השכרה.

הלכה ג

אבל שדה הדרך הוא להשכיר בדרך של אריסות שאע”ג שהוא של ישראל אבל הרווחים מתחלקים דהגוי עובד בשדה ומתחלקים היהודי והגוי ברווחים. בזה כיון שזה הדרך אין בו איסור לעשות עסקה כזאת עם הגוי, וכמו”כ טחנת קמח הדרך כך לעשות שיתחלקו ברווחים, ומותר להשכיר בדרך זו  את הטחנת קמח לגוי. אבל תנור ומאפיות הדרך הוא להשכיר   ע”י ששוכרים פועלים והרווחים כולם לבעלים ולכן בזה אסור משום מראית עין^[4].

^[1] חזו”א שביעית סי’ ד סק”כ ובמ”ב סימן  רמ”ה סקיח

^[2] הקדמת המ”ב סימן רמג.

^[3] רמג סעיף א

^[4] שו”ע סימן רמג סעיף א