`בסייד

Hebrew

הלכה ו

כשמכינים לפסח בשר או  עושים קניית בשר, אסור לומר לקנות בשר לפסח או שבשר זה לפסח, משום שנראה שהוא מקדיש את הבשר לקרבן פסח ואפילו שהוא בשר ולא בהמה חיה, ויש שמחמירין אפילו בעופות ודגים לא לומר שזה לפסח משום שאפשר שהוא מקדישם לדמי ולכתחלה וטוב להזהר בזה שלא לומר לפסח^[1].  אבל בחיטים מותר לומר לפסח^[2],  שבזה מפרשים שמפרש ששומר זאת לפסח^[3], אבל בשאר הדברים שאינם צריכים שמירה כמו בשר ודגים בזה יש להחמיר שלא לומר לפסח.

הלכה ז

כל הנ”ל אסור אפילו קודם ערב פסח, אבל לבשל גדי ראשו על כרעיו ועל קרבו, זה אסור בערב פסח, משום שנראה כמו שצולה קרבן פסח, ואסור אפילו לעשותו, ואם עשה אסור לאכלו בליל פסח ובזה אפילו אם צלאו כמה ימים קודם אסור לאכלו, אבל לצלות  קודם גדי מקולס אין איסור ויאכלנו  בזמן אחר ולא בליל הסדר^[4].

הלכה ח

אין לעשות בדיקת דם בערב פסח וכן בכל ערב יום טוב אין לעשות^[5], משום שגזרו  אטו  ערב חג השבועות דשם אסור מן הדין מפני שכל ערב חג השבועות יוצא שד שנקרא טבוח ואם לא  קבלו ישראל את התורה טובח להם ולדמם, וגזרו כל ערב יום טוב אטו ערב חג השבועות. אבל בלילה שקודם ערב יום טוב מותר וערב יו”ט האחרון של פסח  מותר ואינו נחשב כערב רגל כיון שאינו רגל בפני עצמו וכל זה רק לבריאות אבל אם עושה זאת מפני הסכנה כבר דשו בו רבים ושומר פתאים ד’  ולכן מותר לבוע זמן לניתוח דחוף או התרמת דם דחופה לצורך פיקו”נ, מותר^[6],  ומ”מ  הגר”ש וואזנר זצ”ל  אמר אף שמותר הדבר עכ”פ כדאי להמנע בכך ובדיקת דם שאין מוציאים אלא  מעט דם אין חשש.

הלכה ט

מצוה לרחוץ  ולגלח בערב יום טוב  וללבוש בגדים נאים כמו בשבת וא”ת הרחיצה יעשה אחרי חצות  וילך לבית המרחץ לטבול לכבוד הרגל שחייב אדם לטהר את עצמו ברגל.   ואחרי תפלת מנחה נכון שיתעסק בדיני קבן פסח כדי שיחשוב לו הקב”ה כאילו קיים בפועל ובשלה העתיק בסדר היום מה שילמד כל אדם.

הלכה י

יש מנהג  ללוש את המצת מצוה ולאפותה רק אחרי חצות שהוא זמן הקרבת קרבן פסח^[7], ויש אומרים שצריך אחר שש ומחצה משום שזמן הקרבת פסח היתה אחר שש ומחצה^[8]. ורוב ישראל  אין נוהגין להזהר בזה ואפוין את מצת מצוה קודם  ונתנו טעם להסביר את המנהג שלא עושים אחרי חצות משום שיש כמה דעות שאפילו בערב פסח בשמהו כמוש”כ סימן תנב וקשה לזהר שלא ימצא אפילו משהו חמץ בחיטים שלא יהיה הגרעינים  הטחונים שלא החמיצו, ועל כן אופין מקודם כדי שיתבטל החמץ משום שכאשר אופין כאשר היה יבש ביבש נאסר במשהו החמץ שנתבטל יבש ביבש^[9]. ולכן מחמירים בזה, ועוד מסבירים מפני הדוחק שקשה  להחמיר בזה, וזולתי קצת שנהרין בזה ללוש ולאפות אחר שש שעות וכן ראוי לעשות.

הלכה יא

יש שסוברים שכאשר אין אופין  אחרי חצות  בערב פסח ואם אפה קודם  אוסרין את המצה כמו שהקריב  שלא בזמנה, והובא בטור^[10]  וכתב הטור שראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות והב”י חולק וסובר שאין ראיה מדברי הירושלמי,  אבל סיים שנכון להחמיר, וביסוד ושורש העבודה^[11]  כתב שיש להזהיר המון העם על זה שלא יקלו בזה ח”ו כי חדשים מקרוב באו מכמה שנים שהקילו בזה ואופין מצת מצוה כמה ימים קודם הפסח עם שאר המצות. אבל המ”ב^[12] כתב שבדיעבד אם אפה מצה קודם שש ואפילו חדש או שני חדשים קודם הפסח ועשאן לשם מצה כשר ואפילו מצה שנשארה מפסח של שנה שעברה אם שמרו עליה מחמץ מותר לצאת רק שצריך לבדוק מן התולעים.  ובמעשה רב להגר”א שלא היה  מקפיד לאפותן בערב פסח אחר חצות^[13].

^[1] תסט סק”ב

^[2] שו”ע סעיף א  ובמ”ב משום שלא דמי כלל לקדשים אלא כוונתו לומר אצינעם ואשמרם מידי חמץ לאכלן בפסח.

^[3] שעה”צ סק”ו

^[4] מ”ב סק”ה

^[5] רמ”א תסח סעיף י

^[6] מ”ב סקלח

^[7] שו”ע  תנח סעיף א

^[8] מ”ב סק”ד  בשם  החק יעקב כהב”ח.

^[9] מ”ב סימן תמז סקל”ג.

^[10]  סימן תנח

^[11] שער ט פרק ד

^[12] סימן תנח סק”א

^[13] מעשה רב סימן קפח  וכתב בביאור הגר”א  שלאו מדינא שאם מדינא היה צריך ביד שחל בשבת  לאפות במוצאי שבת כמוש”כ הר”ש משנץ במדרדכי סי’ תקמג ולא אתקש אלא לאכילה ולא לכל דבר לעשייה והוכיח שם שאין צריך לאפות בערב פסח והוכיח כן מהתוספתא ובבלי  וירושלמי.