`בסייד

Hebrew

הכנה לקראת חג הפסח

א.    מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים  כדי שיראו שינוי וישאלו ועי”ז יבואו לשאול כל השאלות שכתובים במשנה  ובש”ס וצריך לעוררם עד שיענו להם דהיינו עבדים היינודעיקר המצוה הוא התשובה על שאלת  בנו שנאמר והגדת  לבנך בעבור זה ודלא כהמון העם  שמניחים הילדים לישן  אחרי מה נשתנה (מ”ב תעב סק”נ).

ב.    אחרי אכילת הכרפס יקח מצה אמצעית  ויבצענה  לשתים ויתן חציה לאחד המסובין לשמרה לאפיקומן    ויתן אותה מתחת למפה וחציה ישים בין שתי המצות השלמות,  ויגביה המצה ויאמר הא לחמא עניא  עד מה נשתנה בלשון  שמבינים אותם  נשים וקטנים, משום שהא לחמא עניא הוא תחילת ההגדה  (תעג ס”ק סב)  והגדת לבנך מקיים בזה.

ג.     בן גדול שנמצא  אצל אביו   אינו צריך לספר לבניו עצמם משום שאביו מספר לכולם, כך דעת הגרשז”א זצ”ל אבל הגרנ קרליץ זצ”ל אמר שיש לכל בן לספר לבניו.

ד.    אם יושב ללא בניו יש לו לשאול את עצמו ולספר  אמנם אם אמר מבלי שהשמיע לאזניו גם יצא הגריש”א .

ה.   יש שנוהגים שבעה”ב מוציא את כולם  ידי חובת ההגדה והוא אומר והם שומעין   ומב ס”ק סג כת בשהנשים שומעות ובזה יוצאות ידי חובה משמ עשיוצאים ע”י שומע כעונה  וכ”כ בביאור הלכה וכ”כ במנחת חינוך שיוצא ידי חובה ע”י שומע כעונה .  ובלקט יושר שהיה א” אומר בקול רם והשאר היו אומרים בלחש  והגריש”א  אמר שכך המנהג.

ו.      אם שאל הבן אבל הבן בעצמ אינו מבין את מה ששאל לא חשיב שאלה וצריך אחד מן המסובין לשאול  הגריש”א.

ז.     אחרי עלות השחר אין בהו מצוה בכלל אבל בתשבץ ושבלי לקט משמע שהיו מספרים והיה בזה מצוה ומנחת חיונך כתב שודאי אין מצוה אחר עלות השחר ובשאג”א סי’ ט  שגם זכירת יציאת מצרים אינו מקיים אחרי עלות השחר אע”ג שקריאת שמע מקיימים ובאו”ש כתב פ”א ה”ג בדעת הרמב”ם שאפשר לקיים זכירת יצי”מ אחרי עלות השחר ובקהילות יעקב ברכות סי’ ה כתב שמה שהמשיכו לספר מקיימים בזה  רק את המצוה מדרבנן להרבות ולספר ולא קיום דאורייתא.

ח.   נשים  כתב החינוך  מצוה יב שחייבות בסיפור יציאת מצרים  והמנחת חינוך תמה בזה דמנא לן, ומב שחייבות וכך משמע ברמ”א עיין מ”ב ס”ק ס”ד וכל שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא ידי חובה ולכן יקרא למשרתות לשמוע.

ט.    אשה שרוצה להוציא ידי בפמ”ג תעט סק”ב שיש ספק שמא אינן חייבות ולכן לא יוצאו דשמ ארק מדרבנן אבל בשו”ת אגרות משה או”ח חה סי’ כ שאשה יכולה  להוציא.

י.      מוזגין כוס שני ומיד מצוין להסיר את הקערה שיש בה את המצות לואם הוא שלחן אחד להנח בסוף השולחן כאילו כבר אכלום כדי שישאלו ואם שלחן קטן יצוה להסיר לגמרי  מ”ב ס”ק סה וכשישאלו  יאמר להם שאין רשאין לאכול  עד שיספר ספור יציאת מצרים  והמהרי”ל  כתב שאין מחזיר את הקערה עד  הסעודה אבל הפמ”ג כתב  דמ”מ שלשת המצות יש להחזיר  ולהניחן על השולחן.

יא.  אם מותר לשתות באמצע משאר משקאות, הגרשז”א שמותר וכ”כ בשבט הלוי  אבל הגריש”א שאין ראוי להפסיק ולשתות מפני כבוד ההגדה, כי אין ראוי לומר את ההגדה אלא באימה ויראה ולא בהסיבה כ”כ המ”ב בשם השל”ה   (מ”ב תעג סקע”א)      ומשוםזה אין ראוי להפסיק באמצע שאינו דרך אימה ויראה אם שותה באמצע  ומפסיק.

יב.  כתב השל”ה שראוי לאדם להיות נזהר שלא לדבר בלילה הזה שום שיחה משיחת חולין  ויזהיר את בני ביתו על זה (מסכת פסחים  בתחילתה).

יג.   חולה שאינו יכול לאכול מצה  ומרור מ”מ חייב לספר סיפור יציאת מצרים, ואין הדבר תלוי באכילה אלא בזמן האכילה (הגריש”א)  ובחסד לאברהם תנינא נד כתב שאינו חייב בסיפור יציאת מצרים.

יד.  קטן שאכל מצה בערב פסח אין מקיימים כלפיו סיפור יציאת מצרים כדבעי  (תרומת הדשן קכה).

טו.  ראוי לומר את סיפור יציאת מצרים קודם חצות משום שקיום המצוה הוא עד חצות הלילה, והרמ”א כתב שאפילו הלל יקדימנו קודם חצות ובמחנה ישראל (פי”ב ס”ג) כתב שאם לא הספיק לא יאמר עם ברכה את ההלל, יהללוך ובמעשה רב קצא שלא הקפיד הגר”א להשלים את ההלל קודם חצות. ובכף החיים שאומרים את ההלל זכר להלל על הפסח ולפיכך הוא עד חצות.

טז. בהגדת הגריש”א שאם התחיל קודם חצות יכול להמשיך הלאה וחשיב הוא שמקיים את המצוה ובלבוש סי’ תפ כתב  שהחצי הראשון שייך ליציאת מצרים והחצי השני לא ולכן יכול  גם אחרי חצות.