`בסייד

וידר	Mon, Feb 20, 2:26 AM (2 days ago)
to me

Hebrew

הלכה ח

אחד מהדברים החשובים ביותר  לקראת שבת, שיכנס לשבת בשמחה ויהיו שני בני הזוג בשמחה, וסביבתם בשמחה, וכ”כ השל”ה^[1]  ענין זה מבואר היטב במדרשו של רבי שמעון בר יוחאי (זהר חדש דף ס’ ע”א), כשאדם בא מבית הכנסת בערב שבת, באים עמו מלאכים מצד זה ומצד זה ושכינה על כולם, כאם על בנים. ובאותה שעה ‘יפל מצדך’ וגו’ ‘רק בעיניך’ וגו’ ‘כי אתה ה’ מחסי’ וגו’ ‘לא תאנה אליך רעה’ וגו’ (תהלים צא, ז – י). וכל זה כשאדם בא לביתו ומקבל אושפיזיה בשמחה. וכשהשכינה רואה נר דלוק והמלאכים שלחן ערוך ואיש ואשתו בשמחה, שכינה אומרת, זה משלי הוא, ‘ישראל אשר בך אתפאר’ (ישעיה מט, ג), ואם לאו, שכינה הולכת ומלאכים עמה, ויצר הרע בא וחייליו עמו, ומתחברים עמהם, ואומרים זה משלי הוא, ומן חילי הוא, מיד רוח הטומאה שורה עליו, ומסתלק יו”ד מן האיש וה”א מן האשה, ונקראים אש ואש, (ומאלו) [ומאכלו] נקרא טמא, ועל זה נאמר ‘אל תתאו למטעמותיו של רע עין ושלחנו מלאו קיא צואה, עד כאן (הזהר). לפיכך צריך להיזהר בקבלת שבת בשמחה ובהדלקת הנר ושלחן ערוך ומטה מוצעת לכבוד פני השכינה^[2]. ולכן צריך להשתדל להתכונן לקראת זה, וכמוש”כ בספר חסידים^[3],   שלא יאמר אדם אקנה מעדני שבת, ויודע שיתקוטט עם אשתו, או אביו ואמו ואשר עמו. ‘[טוב] פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב’ (שם יז, א), אחד בשבת ואחד ביום טוב. זהו שנאמר (ישעיה נח, יג) ‘וכבדתו’, יכבד את השבת שלא יריב בו,  ועיקר חסר במה שהולך לקנות לכבוד שבת  ולא מכין את עצמו לכבוד שבת. ובספר חסידים^[4],   שההברכה שבירך הקדוש ברוך הוא את השבת היא ‘אורה’ שהיא שלום הבית. וכל מה שאמר איוב בקללה יש לומר להיפך גבי שבת לברכה באיוב (ג’ ז’) כתיב אל תבוא רננה בו מכאן שיש לו ‘לרנן’ בשבת בשירות ותשבחות. וכל זה מראה על המצוה של שמחה בשבת וצריכים להתכונן לזה,   והחיד”א שיום שישי יכוין לקראת אלוקיו במחשבות נכונות, ובשם האר”י שיש לטרוח בצרכי שבת בשמחה^[5].   ובשו”ע^[6] ילבש בגדים נראים  וישמח בביאת השבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה.

הלכה ט

החיד”א במורה אצבע^[7]  כתב שאחרי מנחה בערב שבת קדש הוא זמן שמסוכן ומוכן לפורענות של כעס ומחלוקת  בין איש לאשתו ובין המשרתים, והרבה טורח הסטרא אחרא לחרחר ריב  והאיש הירא יכוף את יצרו ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה, ויוסיף ויחפש להוסיף שלום, וכתב בכף החיים (פלאג’י)^[8]  שהוא מעיד שראה בעיניו שכל  בית שהיה מחלוקת בערב שבת או בליל שבת, בדוק ומנוסה  כי רעה נגד פניהם, ולא יצאו נקיים באותו שבוע, באיזה מקרה רע או דבר אחר דוק ותשכח. ופעם אחת בליל שבת בשנת תקעה הייתי דר בין שכנים  אחרים שמעתי שכן אחד שהיה עושה קטטה עם אשתו אחרי הקידוש על דבר מאכל ותיכף קמתי מעל שלחני והלכתי וישבתי על שלחנו וכשראה אותי נבהלו ונחפזו ועשו שלום ביניהם ובכל פעם שהיה רואה אותי  היה מחזיק לי טובה, ואמר לי   שמאז אותו לילה היה לי לאות ולזכרון שלא לעשות  קטטה  אף שעברו ימים ושנים, ובספר שבחי האר”י זיע”א כי מחמת קטטה שהיתה בערב שבת משום זה כמעט שכב נר אלוקים^[9]  ובודאי מי שישים בדעתו לדבר יהיה תמיד סבלן ומעביר על מידותיו ושלום יוסיפו לו.

הלכה י

כתב בספר עתרת החיים^[10] נהגתי ללמוד  תהילים עם בני חבורה  בעשרה^[11], בכל ערב שבת סמוך למנחה כדי לעבוד את ד’ כמו שהיה עושה אותו חסיד ובתוך יהי רצון  שאחרי התהילים  תקנתי לומר בנוסח זה ותצילנו ותשמרנו לנו ולכל בני ישראל אחינו בכל מקומות מושבותיהם משרפה ודלקה ושםדבר רע ולא יבוא עמך בית ישראל לחלל שבת קדשך ונזכה לשמור כל שבתות קדשך כל ימי חיינו  במחשבה ודבור ומעשה עבודה תמה במחשבה ודבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה רבה^[12].

הלכה יא

אחד מהקבלות  שכתוב בשם הקדוש רבי  מנחם נחום  מטשרנובל  זצוק”ל זיע”א^[13] ליזהר מאד בשמחת שבת בכל מה דאפשר^[14] ובכל החומרות שההמירו המחמירים על זה ולהיות בקי בדיני שבת מאד ולידבק בבורא יתברך ושלא להסיח דעתו מן השבת ולהתפלל ביום השבת בשמחה גדולה.

הלכה יב

ערב שבת הוא זמן  של נתינת צדקה, כ”כ בהנהגות של האדמו”ר הק’ רבי מנחם נחום מטשרנובל זי”ע  להרבות בצדקה בערב שבת. וכ”כ בכף החיים פלאג’י שהוא זמן הראוי לצדקה  יותר ויותר  והעניים בערב שבת מצטערים יותר, ולכן ראוי לכפול בצדקה  וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים^[15].

הלכה יג

האשה תתפלל בזמן הדלקת הנרות   על בניה שיהיו תלמידי חכמים בעלי תורה וטוב שתקרא בעת הזאת את תפילת חנה  עד וירם קרן משיחו^[16]. ובספר מעבר יבק^[17] בשם הזוהר, שכל זכות האשה הנרות הוא אם בעלה ובניה לומדים אצל הנרות.

---

^[1] מסכת שבת פרק נר מצוה.

^[2] כל זה מדברי השל”ה בשם הזוה”ק.

^[3] סימן תתסג

^[4]  סימן תתשמז

^[5] מחברת קדש דף א עא והובא בכף החיים (פלאג’י) סימן זך אות יא.

^[6] רסב סעיף ג

^[7] אות קמ.

^[8] סימן ז אות לה.

^[9]   וסיפר  האר”י שראה את הס”מ אחרי הקטטה בעת קבלת שבת ואמר פסוק גם את גם  מלככם תספו ומאן נראה שניתן  לו רשות לשלוט בי זה לא היה אלא בשביל הקטטה שהיתה ביניכם היום שכל זמן שהיה שלום ביניכם אין שום מקטרג היה יכול לקטרג ואחרי ימים הרב חלה את חליו חולי המגיפה אשר בה נתבקש לישיבה של מעלה.

^[10] לרבי חיים פלאג’י  סימן גן דף קט.

^[11] הגאון רבי יחזקאל  אברמסקי זצ”ל פעם העיר והוכיח תוכחה נוקבת, שיש מי שחושב שכדי להיות ‘למדן’ צריכים לאחר לתפלת שבת אחרי לכה דודי, ולומר שלא מתאים לי לומר תהילים, (חוברת קול תורה  חלק מד)

^[12] הובא בכף החיים סימן זך  אות כה שם בהערה.

^[13] מאור עינים אגדות הש”ס הנהגות ישרות. הנהגה יד.  

^[14] בספר ‘מבואו ועד צאתו’ הביא סיפור נורא שמקובל סיפור שסיפרו על האדמו”ר המגיד מטשרנובל זצוק”ל  שקיבל חסיד אחד  הבטחה מרבו האדמור זצ”ל שיעשה לו טובה בעוה”ב, ועשה  חבירו  תקיעת כף עמו שכשיגיע לעולם הבא יגיע אליו  ויודיע אותו  מה היה אתו, ויהי היום אותו חסיד הלך לבית עולמו, ובאותו שבת, חבירו ראה את רבו  כשפנה מול המערב לאמירת בואי בשלום, רמז באצבעו לצד הפתח כרומז לאחד לבוא, ויהי לפלא, ובמוצאי שבת התגלה אותו חסיד בחלומו לחבירו, וסיפר לו  שלא מצא מנוחה לנפשו וכשבא שבת, שמעתי כרוז ברקיע לכו שמעו את הקדוש מטשרנובל  איך שהוא מקבל שבת בשירות ותשבחות, ותיכף רצתי לשם וכאשר באתי לבית מדרש לא מצאתי את הפתח והמלאכים לא הניחו לי להכנס, עד אמר הרה”ק בואי בשלו ופנה עצמו לצד מערב וראה אותי עומד ורמז לי שאבא אצל ונפתח לי הפתח. 

^[15] כף החיים סימן זך אות ל

^[16] א”ר  רסג אות א

^[17] חלק שפתי צדק פט”ו בשם הזוהר פרשת תרומה.