בסייד

Hebrew

פרישת מפה והנחת הפמוטים – בחצות של יום שישי

הגאון רבי שמחה קפלן זצ”ל היה נוהג לספר סיפור  פלאי אודות   השכר הגדול של הכנה לשבת בשעה מוקדמת.

הגאון רבי שמחה זצ”ל למד בבחרותו בישיבת מיר בליטא, וכדרכם של הבחורים באותם ימים היו מתארחים אצל הבעה”ב בעיירה, והזדמן לו לגור באחת המשפחות  בעיירה, באחד ימי שישי שמע את בעלת הבית שואלת את בעלה האם בדעתו לצאת לעיירה הקרובה כדי לקנות את הדרוש לו  והבעל השיב שאמנם מתכון לעשות ואז שומע את קולה של בעלת הבית שהשתנה והחלה לרעוד  ובקשה מבעלה לעשות כל מאמץ שיחזור הבית בזמן וחלילה חלילה לא לאחר כניסתה של השבת וכשהיא מדגישה  שהרי אתה יודע שזה הדבר  בנפשנו, הבעל יצא לדרכו  וחלפו שעות אחדות ובהגיע חצות היום רואה הבחור, שהאשה מהלכת בחוסר סבלנות מרובה פעם מטה אוזן לדלת אולי נשמעים צעדים הולכת לחלון ומנסה לראות אם רואה מרחוק את בעלה, ונראה שמאוד לחוצה שמא בעלה יאחר,  ומייחלת שבעלה יחזור מיד, רבי שמחה לא הבין, הרי יש עדו שעות עד כניסת השבת ומה יש להתיירא שמא לא יגיע ובמיוחד שהוא יודע שזה פיקוח נפש עבורם, וניגש לבעלת הבית ואמר לה את הדברים שאין לה מה לדאוג הוא ודאי יגיע כי יש עוד כמה שעות עד כניסת השבת. לא הועיל דבר והאשה נראתה מתוחה מאוד, והתפלא ושאל אותה שוב למה את כל כך חרדה.

ואז סיפרה לו כך:

 שנים עברו על בעלה ועליה מאז נישאו ולא  זכו להפקד בזרע של קיימא, ובהיותם מבוגרים למדי נולד להם בנם האהוב, וטיפחו אותו שניהם ככל מה שאפשר והרעיפו עליו את האהבה שהיתה להם במשך כל הרבה שנים ולצערם חלה בנם יחידם  חולי קשה והגיע עד שערי מות והלכו מרופא לרופא כשהם מחפשים  תרופה וארוכה לבנם, והגיעו לגדולי המומחים ואף אחד לא מצא מזור לחוליו, וביום קודר אחד כשהודיעו להורים  שימיו של בנם סופרים ממש, כשלבה שבור הלכה האם הנואשת ברוחובת וינה כשהיא מתכוננת לשוב הבית מכיון שהרופא במקום לא יכול להושיעה.

ובאותה שעה קשה  ראה אות אחד מיהודיה היקרים של וינה בשברונה הגדול ואמר לה שיש לו עצה וכך אמר לה, הרי דרכך לעיר מיר ובדרך תעברי דרך העיירה ראדין, ושם נמצא גדול הדור ראי להכנס לביתו לספר לו את כל מה שקורה עם בנך החולני ואפשר שהוא הצדיק יעשה דבר למען רפואתו של בנך. וכך עשתה בדרכה הגיע לעיירה ראדין והיה זה בסוף ימיו של הצדיק ה’חפץ חיים’ בני הבית לא הסכימו להכניסה אבל כשפרצה בבכי וסכר דמעותיה נפתח ובכתה ללא הפוגות לא  יכלו לעמוד מול לבה השבור ונתנו לה להכנס וכאשר שמע החפץ חיים את דבריהם נענה בצער איך אוכל לעזור לך, כאשר היית צעיר לימים הייתי צם על חולי ישראל, אבל כיום אין לו כח וכששמעה האשה את דבריו בכיה הלך וגבר ובאותה שעה לחש באזני החפץ חיים אחד מבני הבית, שהבן הזה הוא בן יחיד שהגיע אחרי שנים רבות וצער ההורים ללא גבול, התרומם החפץ חיים מכסאו, פנה לאם ואמר מובטחני שבנך יחלץ ממחלתו ושמעה האשה ונרגעה ולבה הסוער נרגע קמעה, והיא היתה מוכנה לכל דבר שהצדיק יורה לה כשהיא משערת שיהיה זה צומות ארוכים או כל דבר דומה, אבל החפץ חיים ביקש ממנה רק זאת ולא יותר קבלי על עצמך  לפרוש את מפת השבת ולהניח את הפמוטות  בשעת חצות של ערב שבת. זו קבלה אחת, והקבלה השניה כשיגיע זמן הדלקת נרות שבת לא תיעשה בבית שום מלאכה יותר  ואז תדליקי את הנרות  בשעה המדוייקת שצריכים להדליק ואיז בביתך לא יוסיף לעשות כל מלאכה מרגע הדלקת הנרות. שמעה האשה ונפשה חייתה וברור שקבלה על עצמה את שתי הקבלות   מבלי לחקור ולדרוש.

 והנס נפלא והפלא אכן קרה, מיד בבואה חזרה לביתה  השתפר מצבו של הילד החולה ולאחר תקופה קצרה  לא ניכר עוד כי היה חולה פעם. הרופאים המטפלים עד אז נותרו נדהמים ולא הצליחו לשער ולהבין מה הדבר שעשה להבראתו ומאז בכל ערבי שבתות דאגה האשה  ששני תנאיו של החפץ חיים ישמרו במלואם  ללא כל סטיה, ואפילו קלה שבקלות  וזו היתה הסיבה לחרדתה  באותו יום של ערב שבת שבו צפתה ביראה ופחד לבעלה וייחלה שיחזור מהר ככל האפשר הן ידוע ידעה כי הדברים גובלים בפקוח  נפש של ממש.

יש שנהגו לא לעשות מלאכה מחצות

היו מקדושי עליון שהיו נמנעים מלעשות מלאכה כבר מחצות יום שישי,  וכתב כתוב על הקדוש בעל הנועם אלימלך מליז’נסק זי”ע שלאחר חצות היום כבר רעדה אחזתו  וכך העידו שבכל יום שישי אחר חצות היום התחיל להרעיש באזניו כמו פעמון קדושת יום השבת עד שהוכרח לאטום אזניו מקול הרעש הגדול של קדושת היום הקרבה ובאה, והעידו עליו  שכל מי שהיה בביתו  פלצות אחזתו והוכרחו המשרתים  שלו לתקן הכל קודם חצות היום כי אחר חצות  אם עשה אחד בבית הקדוש הזה איזה עובדא דחול,  היו הדברים נופלים מידו ונשברים ומתקלקלים כל מה שהיה בהם^[1].

ואודות הרה”ק  הצבי לצדיק זי”ע גם היה מסופר שלא היה עושה מלאכה בערב שבת מהחל שעה שתים עשרה.

הרה”ק רבי הירש מרימינוב זצוק”ל נשא לאשה  בת משפחה  שלא היתה מפורסמת, אבל רצה את השידוך משום מה שסיפר, כשהייתי  יתום קטן  למדתי מלאכת     חייטות בעיר שהיו גרים הוריה של אשתי, והייתי משרת הבית של החייט טכ שליחות עבודת החייט היתה על ידי,  הורי אשתי היו בעלי משפחה גדולה והרבו ליתן עבודתם לחייט  ובכל ערב שבת נתן לי החייט  בגדיהם להוביל אותם לביתם, והתפלאתי מאוד ממה שראיתי בביתם, בכל יום שישי בחצות היום כשבאתי לבית ההורים, היה כבר ביתם מכובד לכבוד שבת חלות יין וכוס הכל ערוך על השולחן  ואביה ישב וקרא שנים מקרא ואחד תרגום הרגשתי בביתם ריח של קדושת השבת וכשיצאתי מביתם  אמרתי בלבי והתפללתי  להשם יתברך הלוואי שיעזרני השי”ת כשאגיע לנישואין שאזכה להיות חתן בבית הזה או בית אחר הדומה לבית זה שבחצות היום מרגישים שם ריח שבת קודש וזאת היתה זוגתו ומחברתו של  הקדוש הזה.