בסייד

Hebrew

הלכה יט

יכולים לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום ביחד עם הבעל קורא, אבל בתנאי שיהיה  קורא בלחש מילה במילה,  ויש שאומרים שיש עדיפות לקרוא  עם החזן, גם אם כבר קרא שנים מקרא ואחד תרגום, משום אי אפשר לכוין לשמוע  כמוש”כ בברכת יוצר אור שאומרים עם השליח ציבור שאין אדם יכול לכוין  תדיר עם השליח ציבור בשתיקה. ולכן אין להחמיר בזה ויכול לקרוא  עם החזן בלחש^[א], וכאשר קורא עם השליח ציבור יוצא ידי חובה של קריאה פעם אחת, ולכן אם יקרא קודם פעם אחת מקרא ואחר כך יקרא עם השליח ציבור פעם אחת ויאמר אחר כך את התרגום יוצא ידי חובה.   אמנם אינו מצוה מן המובחר לקרוא עם הציבור כי יש דעות האוסרות^[ב]. ובמחבר בשו”ע קמו^[ג] כתב שהנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק לכוין דעתו ולשמעם מפי הקורא.

הלכה כ  

ודעת השל”ה הובא במ”א^[ד]  שלא יסייע בכלל לחזן שקורא בתורה, ובזוה”ק פרשת ויקהל^[ה]  מבואר שיש לכל העם להיות ביראה ופחד ולכן ליבם כמו שהם עכשיו על הר סיני לקבל את התורה ויהיו מקשיבין ומאזינים באזנים ואין להם רשות לפתוח פיהם אפילו בדברי תורה וכ”ש בדברים אחרים, ומבואר שם בזוה”ק שאין לדבר דברי חולין בשעה שפותחים את ארון הקודש כי אז נפתחים שערי שמים  ומעוררין את האהבה העליונה ורק אומרים בריך שמיה, ובשעת קריאת התורה יש להם להאזין ולא לומר דבר.   ומבואר שיש רק להאזין ולשמוע, אמנם לדעת המ”ב להלכה מותר לקרוא בלחש. וזה אינו סותר את דברי זוה”ק כאשר אומר ביחד עם הקורא בלחש. כי עיקר הוא הקורא והוא גורס את מה שהחזן קורא.    ובקריאת המגילה כתב המ”ב^[ו]  שלא יקרא עם הבעל קורא, משום שיש לחוש שמא יכוון למה שהוא קורא ולא למה ששומע מהבעל קורא, ומ”מ בקריאת התורה בשבת לא חוששים לזה משום שעיקר המצוה הוא שמיעה. ולא קריאה.

  הלכה כא

 הרוצה לצאת ידי חובה ע”י שומע כעונה בקריאת התורה, יכול לצאת,  אבל אינו לכתחילה משום שאינו יכול לכוין כל מילה, אמנם בדיעבד ודאי יצא וחשיב שיצא פעם אחת ואם יקרא עוד פעם יצא ידי חובה^[ז].ויש  דעות^[ח] שאינו יוצא ידי חובה משום שקריאת התורה אינה בשביל קריאה אלא לשמיעה^[ט],  אבל אם יבקש מהחזן שיהיה מוציא אותו שומע כעונה הרי זה יצא ידי חובה לכו”ע. וכאשר קורא ביחד עם החזן לכאורה יש בזה ב’ פעמים מקרא האחד במה שהחזן קורא והב’ במה שהוא קורא. והגריי קנייבסקי זצ”ל  היה נוהג  לקרוא עם החזן אבל היה קורא בנפרד עוד פעם^[י].  והחזו”א היה שותק ומקשיב מתוך חומש^[יא].  והיה  וקודם הסעודה היה קורא  שנים מקרא ואחד תרגום  מה ששייר מסוף הפרשה  כי סבר שיש להשלים עם הציבור. וזה נחשב עם הציבור, אבל היה קורא שנים מקרא ולא מסתמך על קריאת התורה.

הלכה כב

אמירת שנים מקרא ואחד תרגום, צריכה להיות עם טעמים אבל אינו מעכב לשנים מקרא ואחד תרגום^[יב], וכל זה הוא רק במקרא אבל לא בתרגום, ואדרבה כתבו הפוסקים שלא יקרא עם טעמים, כי התרגום ניתן ללא טעמים.  ומותר לקרוא בישיבה ואין צריך לזה עמידה^[יג].

^[א] מ”ב רפה סקי”ד.

^[ב] ביאור הלכה (ד”ה יכול לקרות)

^[ג] סעיף ב והובא במ”ב רפה ס”ק טו.

^[ד] קמו סק”ה

^[ה] דף רו  ע”א

^[ו] סימן תרצ  סקי”ג

^[ז] מ”א רפה סק”ח

^[ח] שו”ת מהר”י ברונא סימן קג הובא בדעת תורה שלא יצא ידי חובה וגם בב”י כתב כן .

^[ט] ואפשר לומר שהמ”א אינו חולק על זה שהמצוה הוה שמיעה מ”מ מועיל גם שמיעה להחשב כמו קריאה, כמוש”כ בתוס’ בברכות כ: (ד”ה כדאשכחן) שגם כאשר אינו מכוין להוציא רק שומע  חשיב עונה לענין קריאת התורה ואף הכא לא צריכים אלא להיות שומע כעונה כמו במתן תורה. ומצות שמיעת קריאת התורה  הוא כמו מתן תורה  כמוש”כ הפוסקים.

^[י] ארחות רבינו  ח”א ע’ קכג.

^[יא] דינים והנהגות פ”ה אות יג.

^[יב] מ”ב ס”ק יז

^[יג] משב”ז ריש סימן תרצ.