בסייד

הלכה טו

כשם שיש טבילה לקדושה ותוספת בערב שבת כך יש טבילה בבקר יום השבת לקבל קדושה  עליונה נוספת וכך כתב בפרי עץ חיים^[1] בשם האר”י ז”ל, כי כמו שיש הפרש בין חול לשבת כך יש הפרש בין הקדושת שבת של  ליל שבת לקדושת יום השבת ולכן צריך טבילה בבקר  וכ”ש אם נטמא  שצריך לטבול, ותכוין  בטבילתך שהוא תרפז עיי”ש. ובשער הכוונות הוסיף על זה^[2] יש הפרש בין טבילה של ערב שבת לטבילה של שבת בבקר, שבערב שבת צריך לכון להפשיט את בגדי החול וטבילה נוספת לקבל את קדושת השבת, אבל בשבת בבקר אינו מכון ח”ו להפשיט את הקדושה שקיבל בשבת אלא רק טבילה אחת להמשיך עליו קדושה עליונה של השבת.  ועוד חילוק שהכוונה של ערב שבת יש לכוון בזמן שטובל קודם שמרים ראשו, אבל הכוונה בטבילה שבשבת יש לכוון קודם שטובל בכלל.  והכוונה היא כוונה עמוקה  של גימטריא תרפז ולהוסיף עליה את שם  י’ה  וביחד יהיה גימטריא שבת, כי  סוד השבת הוא עליית זו”נ במקום או”א  ואז הם בבחינת שם י’ה. 

הלכה טז

אע”ג שיש  סוברים שאסור לטבול בשבת משום מתקן, כל זה הוא כאשר הוא טמא יש בזה מקום לחשוש, וזהו דעת המ”א והגר”א^[3]  אבל כאשר הוא טהור גמור ורוצה לטבול בשבת בשחרית כדי להוסיף קדושה  אין בזה חשש מתקן מצד הדין, אמנם לפימש”כ המהרי”ל שיפה נוהגות הנשים שאינן טובלות שלא בזמנן משום חשש סחיטה נראה שגם טבילה כזו יש למנוע ודי לנו במה שמקילין לטבול בשבת היכן שהוא צריך לטבילה^[4]. אבל הביאותשובות והנגות ח”ב סי’ רז  עדות נאמנה שהחפץ חיים נהג לטבול בשבת וכן העיד הגרז”ר  בענגיס זצ”ל אב”ד ירושלים שנהג הגר”ח זצוקללה”ה מוולאזין לטבול בשבת^[5] וכן נהג הגר”י קניבסקי זצ”ל^[6]  אבל החזו”א^[7] נהג לא לטבול אפילו טבילה עזרא ומ”מ העיד הגר”ח קנייבסקי זצ”ל שהוא ואביו היו טובלים במקוה של החזו”א ולא מחה בידם וכן נהגו קרוביו ותלמידיו וכששאלוהו האם מותר אמר שהגר”א אסר.

^[1] שער השבת ע’ תכח.

^[2] חלק ב ע’ פ”ט. ענין השלחן.

^[3] הובא בביאור הלכה סי’ שכו סעיף ח (ד”ה אדם מותר )

^[4] ביאור הלכה שם (ד”ה אדם) בסוף דבריו.

^[5] ספר מי דעת ע’ צו הערה ע”ה.

^[6]  ארחות רבינו  ח”א ע’ קנב קנג.

^[7] דינים ונהגות פי”ג אות ל.