בסייד

הלכה יג

הטבילה שקודם השבת הוא אינו חיוב, וכל החיוב הוא הרחיצה, אמנם קודם הרגל חייב אדם לטהר את עצמו מדאורייתא שנאמר ובנבלתם לא תגעו  ופירשו חז”ל שהוא קודם הרגל שלא יהיו בטומאה^[1].  ומ”מ מי שנטמא אינו לוקה אבל עובר באיסור דאורייתא, ונחלקו הראשונים בחיוב זה דעת הרמב”ם^[2] שהוא רק קודם רגלים מי שעומד להכנס למקדש ולאכול קדשים. ובשאר ימות השנה אינו מוזהר ואף קודם שבת ויוה”כ, אינו מחוייב לטהר את עצמו.  ודעת הרא”ש^[3] שגם קודם יוה”כ חייב לטהר את עצמו, וה”ה קודם ר”ה^[4]  משום שהטהרה אינה בשביל אכילת הקדשים וכניסה למקדש, אלא משום עצם היום שיש להיות בו בטהרה^[5], ומ”מ כתב שבזמן הזה שכבר טמאים טומאת מת לכן אין חובה לטבול ומשום זה גם אין מברכים על טבילה זו. ומדברי רש”י^[6] נראה שחייב אדם לטהר את עצמו גם בזמן הזה אמנם כתב זאת רק על הרגל, והוסיף שהחיוב  גם על הכלים ולא רק על גופו של האדם.

הלכה יד

 בשבת  אין חיוב לטהר את עצמו  קודם השבת, אע”ג שלדעת הרבה ראשונים חייב לטהר את עצמו קודם ר”ה וקודם יו”כ^[7], וקדושת השבת גדולה מקדושת המועדים שהרי דין השבת סקילה ודין המועדים רק לאוין ויוה”כ כרת בלבד,  מכיון שבשבת אין מצות שמחה, ובמועדים כולם יש מצות שמחה^[8], ואף בר”ה ויוה”כ,  ומשום זה למדו חז”ל שרק בהם יש מצוה לטהר את עצמו. ומצות השבת הוא רק עונג ולא שמחה^[9]. ולכן אם יש לו אפשרות לטבול או קודם יום טוב או קודם השבת יש לו לטבול קודם יום טוב שהוא חיוב גמור. ולכן אם קדמה שבת ליום טוב יטבול בערב יום טוב גם כאשר הוא שבת כדי לקיים חייב לטהר עצמו ברגל.  ומ”מ אם יכול יטבול גם קודם השבת משום  העניינים הגדולים שיש בטבילה שקודם השבת. אמנם עניינים אלו קיימים גם קודם יום טוב.

^[1] ר”ה טז:

^[2] הלכות טומאת אוכלין פט”ז הלכה י.

^[3] יומא פרק שמיני סימן כד. והובא גם בטור סימן תו .

^[4] שאג”א סימן סז לדעת הרא”ש. וכ”כ בשבולי הלקט סי’ רפז דגם בר”ה איכא חובת

^[5] וכ”ה בבית אלוקים שער ג פרק סג, וזהו מה שמוכרח מכל הראשונים שסוברים שגם בזמן הזה יש חיוב לטהר את עצמו ברגל כמו שהביאם  הגרי”פ  סהמ”צ  ח”א סח ראבן הירחי בספר המנהיג הלכות ר”ה  שבלי לקט ראב”ן ריש הל’ ר”ה בשם רבינו יצחק רבינו שמחה בתניא רבתי סי’ עח. כל הנ”ל הוא ראיה שהוא משום עצם קדושת המועדים.   

^[6] ביצה יז: (ד”ה מלפני שבת)

^[7] כמו שהובא לעיל. מדברי הרא”ש יומא פ”ח סי’ כד.

^[8] כמוש”כ הרמב”ם  הלכות חנוכה פ”ג ה”ו שבר”ה ויום הכפורים יש שמחה רק לא שמחה יתירה. ועיין בשאג”א סימן קב.

^[9] כמוש”כ הרמב”ם פ”ל ה”א שיש בו שני מצוות  כבוד ועונג. והגר”א או”ח תקמח סעיף ב שאין בו מצות שמחה  עיין בדעת תורה להמהרש”ם סימן רמב שהאריך  להביא את דעות ראשונים שאין מצות שמחה, ומ”מ ציין לדברי הר”ן בשבת שמשמע  קצת מלשונו שיש מצות שמחה  בשבת.