בסייד

הלכה ה

זמן הטבילה  כתב בפרי עץ חיים^[1], לא היה טובל  האר”י הקדוש ז”ל  אלא אחרי ד’ שעות של יום שישי, משום שקודם תוספת שבת אין ניכר  ומתגלה קודם לכן על מצחו של האדם, ועיקר הגילוי הוא אחרי חצות היום. ואפשר שכמה שיותר קרוב לשבת מתגלה יותר התוספת שבת   על האדם. ולכן זמן הטבילה עיקרה כמה שיותר קרוב, אמנם האר”י ז”ל משמע שהיה  טובל אחרי חצות.

הלכה ו

מספר הטבילות יש בו הרבה מנהגים, ויש שטובלים יג טבילות תחילה טובלין  אחת כדי ליטהר מטומאתן שמא הוא טמא ולכוין הוא טובל במקוה טהרה העולה קנא כמנין אהי’ה דמילוי ההין כדי ליטהר מטומאתו ה”ב’ לתיקון הכעס ה”ג לטהר מה שפגם בשם עב והד מה שפגם בשם סג ה מה שפגם בשם מ’ה והו’ בשם ב’ן ה”ז כדי להפשיט בגדי חול של הנפש והח’ לכבוד שבת, והרבה מהכוונות הוא רק כשכל גופו טמון במים משום שבית המקוה דינו כמרחץ שאסור להרהר בו בדברי תורה  ועוד טובלין ה טבילות כנגד נרנחי דנרן שמקבלין בליל שבת ע”י התפלה הרי יג מנין אחד^[2]   ובספר אור צדיקים יכנוס במים ויאמר הריני טובל להפשיט הזוהמא ויטבול פעם שניה הריני טובל להפשיט בגדי חול ויטבול פעם שלישית ויאמר הריני טובל לכבוד שבת קודש ויאמר זכור ושמור בדיבור אחר נאמרו ויאמר הפסוק ויקרא אלוה’ים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וטובל פעם רביעית ופוסע לאחרויו ויאמר הפסוק אם תשיב משבת רגלך עד כי פי ד’ דיבר  אחר כשלובש את בגדיו יאמר הפסוק כל כלי יוצר עליך לא יצלח.  וכמובן  כל זה אם אינו בית המרחץ שאסור לדבר בו דברי תורה.

ובכף החיים^[3] כתב שנראה דכאשר טובל עוד חמש טבילות אחרי השתי טבילות שכתב בשם האר”י דהיינו להסיר לבוש החול ולקבל את התוספת שבת שוב אין צריך להמנע מלנגב את עצמו, ודבריו צ”ע הרי סו”ס הכל הוא לכבוד שבת ונקראים מימי שבת. וסתימת דבריהם משמע שבכל ענין שטובל לכבוד שבת הרי זה נחשב כמימי שבת.

הלכה ז

הכוונות הם לא רק על הטבילות אלא על המקוה עצמו, ויש לכון על המקוה שהוא הכלי לקבלת המים שבו והמים שבו הוא שם הוי’ה^[4] שהוא גם נגד דברים עליוניים ואחר לכון להמשיך את הנחל העליון   במים^[5]. ועיין בפרי עץ חיים  את סדר הכוונות מה שיכוון בכוונה על המקוה עיי”ש שע”י זה יועיל לחמם את המים, ואחר כך יכוון לפשוט מלבושי החול ואם הוא מזכי הראות יוכל לראות כעין עשן  מעלה פרצופים קטנים רבים מצפרני ידיו, וכשיגיע המים לחזה יכוון שם עיי”ש, וישוח למערב באימה וביראה עד שיתכסה ראשו במים, ויאמר הריני טובל לאעברא זוהמא ולבושים דחול ויתודה ויחזור וישתחוה, ויאמר הריני טובל לקבל קדושת השבת קודש ויאמר דברים עיי”ש, ואחר כך ויטבול, ואחר כךהריני טובל ע”מ לקבל נשמה יתירה ויכון עיי”ש, וימסור  עצמו למיתה ויוצא ויפסע לאחוריו וכו’ עיי”ש.

הלכה ח

כשטובל צריך לטבול במקוה שיש בו מ’ סאה, ולא חסר^[6], ואם אין לו מקוה כשר, בשו”ת תורה לשמה^[7], היקל לטבול במקוה של מים שאובים וכתב שיש בטבילה של מים שאובים תועלת לטומאת קרי, וממילא גם מועיל להשפעות הגבוהות שכתבו הזוה”ק והאר”י ז”ל, ולמרות שאינו מועיל לענין  טומאת קרי  לטומאה דאורייתא אלא רק בשביל טבילת עזרא מ”מ לדעתו מועיל גם לטבילת שבת.

הלכה ט

יש חילוק בין זב לזבה שהזב צריך מים חיים והזבה אינה צריכה מים חיים^[8], ואם כן הזב לענין ערב שבת אם צריך הוא לטהר את עצמו במים חיים, אם נאמר כדברי בעל התורה לשמה הנ”ל אין צריך, אבל אם נאמר שהוא מחמת הטומאה דאורייתא, אם כן עדיפא לטבול במים חיים כדי לטהר את עצמו אם הוא זב. ויש שתמיד רצו והחמירו  במקום שמן הדין צריך לטבול,  לטבול במים חיים מפני חשש של פסול במקואות והוא חומרא בעלמא^[9].

הלכה י

דיני חציצות בטבילה במקוה, כתב בשערי תשובה^[10], שאין  מקפידים על טבילה של קרי בחציצות, ובביאור הלכה^[11] .  הביא שכ”כ בספר האשכול להדיא שאין  פוסל בחציצה אבל ביש חציצה ברוב גופו משמע שפוסל גם בטבילת עזרא. ובכ”ז כתב במנחת יצחק שחציצה שיכול להסירה בקלות יש להסירה ובמטה אפרים^[12] כתב שלענין טבילה בערב יום כיפור יש להקפיד ולדקדק בה יותר^[13]. וכן נראה שלענין טבילה קודם הרגל שחייב לטהר את עצמו ברגל, יש להקפיד על חציצות.    אבל לענין טבילה קודם שבת י”ל  שרק על הדאורייתא יש להקפיד שיש בו את ההשפעות הרוחניות וקבלת תוספת שבת.

^[1]  חלק ב ע’ שפד.

^[2] כף החיים רס סק”ה.

^[3] רס סק”ח

^[4] עיי”ש בפרי עץ חיים ע’ שפה .

^[5]  פרי עץ חיים ע’ שפז  וכתב שם את כל הכוונות העמוקות.

^[6] פרי עץ חיים ח”ב ע’ שפו

^[7] סימן שעה

^[8] עיין רש”י שבת סה: מה שהביא בשם רבותיו והביא מקור לומר שיש חילוק ורק זב צריך מים חיים.

^[9] שבט הלוי ח”ג סי’ קלו

^[10] סימן פח סק”א בשם שו”ת מאמר מרדכי סי’ א וסי’ ב  והביא לזה ראיה מסוף יומא  ודחה ועיי”ש.

^[11] סימן פח (ד”ה וכן פשט המנהג)

^[12] תרו סעיף ח

^[13] וכן משמע במ”ב תרו ס”ק כו שמותר לאבל לרחוץ קודם הטבילה כדי שלא תהיה חציצה.