בסייד

סימן ד  – רחיצה וטבילה לכבוד שבת

 הלכה א

מצוה על כל אדם לרחוץ כל גופו בחמין^[1] בערב שבת לכבוד שבת, ואם אינו יכול את כל גופו לפחות ירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין. כמו”כ מצוה לחפוף את הראש אבל אינו צריך דוקא במים חמים.  אבל אין ברכה על מצוה זו משום שאינה מצוה חיובית, ורק המקיימה מקבל עליה שכר, אבל מי שאינו מקימה אינו נענש עליה^[2].  והמאירי כתב והמרבה בתענוג הנקיות ובחבוב מצות שבת הרי זה משובח.  יש במצוה זו של רחיצה משום כבוד השבת^[3] וגם משום עונג שבת.

הלכה ב

מצוה לרחוץ בערב שבת ומיד ללבוש את בגדי שבת וכן ביום טוב,  משום כבוד שבת^[4], אבל לא ירחץ ביום חמישי רק אם אינו יכול  לרחוץ ערב  שבת^[5].  ובלשון רש”י כתוב שהיה ר”י בר אלעאי רוחץ ערבית ליל שבת. והיינו סמוך עד כמה שיותר^[6]. מי שתורתו אומנותו גם יבטל כדי לקיים רחיצה  בחמין לכבוד שבת, אמנם לא נזכר  שם רק פניו ידיו ורגליו^[7].

הלכה ג

וירחץ דוקא בחמין, ולפחות פניו ידיו ורגליו,  ואף כל אדם אם אין לו אלא מעט מים חמים, ישתמש בהם לפניו ידיו ורגליו ושאר הגוף ירחץ באינם חמים. ולפחות שיהיו פושרים, אבל אם אינם פושרים לא קיים את המצוה^[8]. ומ”מ ודאי שיש בזה מצוה רק שאינה בשלימות^[9],   ויכול לרחוץ את עצמו במים צוננים ואחר כך להתחמם ליד התנור או מקום חם אחר גם זה בדיעבד יהיה נחשב כרחיצה בחמין.  וכמו”כ פשוט שאם יטבול במים חמים מקיים את המצוה של רחיצה בחמין.

הלכה ד

ומי שהזיע הרבה או שהתכלכך בזה ודאי שחיוב גמור הוא לרחוץ את גופו, הן משום כבוד השבת והן משום עונג שבת. וכל מה שדנו הראשונים שאינו חובה גמורה רק מצוה היינו באינו מטונף, אבל במקרה שכזה ודאי שחיוב גמור הוא. אמנם בזה החיוב יתכן שאינו דוקא בחמין ואפילו צונן גם יקיים את החיוב ולמצוה יש לעשות בחמין.

^[1] מ”ב  רס סק”ג.

^[2] משנה ברורה סימן רס סק”א מהאור זרוע שהובא בד”מ סק”א. ולשון המאירי בשבת כה: שהוא רשות, וכוונתו על החיוב אבל ודאי שהוא מצוה כמו דאמר ר”נ בר רבא אמר רב  רשות  ואני אומר מצוה, ובתוס’ רא”ש שם כתב שהדלקת נרות שבת נקראת חובה  כלפי רחיצה שאינה חובה אלא מצוה. עיי”ש.

^[3] מ”ב כתב משום כבוד שבת, אבל בראשונים כתבו משום עונג שבת, כ”כ המאירי , ובתוס’ רא”ש   כתב על הדלקת נרות שהוא משום עונג שבת.

^[4] ד”מ בשם הגהות המרדכי  (שלט”ג על מרדכי)

^[5] וגם הובא בב”ח סי’ רס.

^[6] ואולי כוונתו ליל שבת היינו אחרי שקיעה ראשונה קודם שקיעה שניה ולכן נקרא ליל שבת אע”ג שהוא עדיין אינו שבת.

^[7] ביאור הלכה ריש סימן רס (ד”ה מצוה)

^[8] ביאור הלכה (ד”ה כל גופו)

^[9] כמוש”כ הרמ”א תקנא שבערב שבת חזון רוחץ ראשו פניו ידיו ורגליו בצונן ורק דיש מקילים בחפיפת הראש (וה”ה פניו וידיו ורגליו) בחמין למי שרגיל בכך כל שבת.