בסייד

הלכה ה

המצוה גדולה יותר רחיצת כל הגוף, ואם אי אפשר, שירחץ לפחות את פניו ידיו ורגליו^[1]. אמנם אם יכול לרחוץ גופו ללא פניו ידיו ורגליו או פניו וידיו ורגליו ללא גופו ירחץ את פניו ידיו ורגליו, אבל עיקר המצוה הוא כל גופו. ומדברי הא”ר נראה שרחיצת כל גופו עדיפא מרחיצת ידיו ורגליו^[2].    ולהלכה פוסקים שפניו ידיו ורגליו זהו עיקר וכשאפשר לו מצוה להוסיף ולרחוץ כל גופו^[3].

הלכה ו

בארצות שאין הולכים יחפים מקיימים את המצוה בפניו וידיו לבד אפילו ללא רגליו, וכן נוהגין^[4],  ולכן בימי שישי הקצרים  אם אי אפשר לרחוץ כל גופו לפחות שירחץ פניו וידיו ולכן נשים שאין להם זמן יעשו כן וגם האנשים אם אין להם פנאי.   

הלכה ז

הרחיצה אינה מחוייבת שתהיה עם סבון^[5],  ובשם החזו”א^[6] שרחיצה מושלמת זהו עם סבון בין אם זה פניו ידיו ורגליו ובין אם הוא חפיפת הראש. ואפילו בערב שבת חזון  מה שהתירו לחפוף את הראש ולרחוץ פניו ידיו ורגליו הוא גם עם סבון, אבל במ”ב^[7] כתוב בערב שבת חזון אין לרחוץ עם סבון^[8].   חפיפה הראש אפשר בכל דבר שמועיל לחפיפה או מים חמין או חומרי נקיון שמועילים. אבל לגבי כל הגוף משמע שצריך דוקא מים חמין. ואם אין יורד הלכלוך או הזיעה אלא ע”י חומרי ניקוי כגון שמפו וסבון ודאי שיש לעשות  כן.

הלכה ח

עד היכן הוא נחשב ידיו ורגליו, באשל אברהם^[9] אולי הכונה עד מקום החיבור לגוף, ויש שכתבו^[10] שעד המרפק או רק פיסת היד ומשמעות הדברים כדברי האשל אברהם. הפנים כוללים בתוכם את הזקן והפאות^[11].   כל מצות רחיצה אינה אלא בערב שבת אבל בכל יום  אין לבזבז את הזמן  ולרחוץ עם חפיפה וכדומה,  לעדן את עצמו^[12], ולא תמצא התורה במי שמעדן עצמו ואסור להם לרחוץ שלא למצוה^[13], אמנם נשים  שאינם מצוות בתלמוד תורה, או קטנים  מותר להם לרחוץ ולעדן עצמם^[14].

^[1] ברמזים של הטור מצוה פניו ידיו ורגליו וכ”ש כל גופו.

^[2] סימן רס סעיף א סק”א  ועיי”ש שהביא כן משמיה דהראב”ן שדן לומר  דגם רב דאמר רחיצת ידים ורגלים בערב הוא רשות ולא מצוה אבל בכל גופו מודה שהוא מצוה. משמע שכל גופו הוה מצוה ללא ידיו ורגליו שהוא רשות. ואולי כוונתו שאין שום קיום מצוה אם אינו רוחץ את כל גופו כולל פניו ידיו ורגליו ומה דאמר רב ידיו ורגליו רשות הוא כאשר אי אפשר לו לרחוץ ידיו ורגליו.

^[3] כן מבואר  רמ”א תקנא סעיף טז.

^[4] מ”ב סק”ב. והביא את מש”כ הפמ”ג בסימן ד  דאע”ג שכתב הרמב”ם שיש מצוה לרחוץ רגליו קודם התפילה אבל במקומותינו שאין הולכים יחף אין צריכים לרחוץ גם את הרגלים קודם התפילה.

^[5] כך משמע במ”ב תקנא ס”ק צו.

^[6] בשם הגרח”ק זצ”ל דמה שכתוב במ”ב שמותר  לרחוץ פניו ידיו  ורגליו  וראשו בערב שבת חזון מותר אף בסבון.  

^[7] תקנא סקצו

^[8] בפשטות מש”כ המ”ב שבערב שבת חזון יהיה בלא סבון היינו אפילו פניו וידיו ורגליו ולא רק ראשו, וכ”כ בשבט הלוי ח”ז סי ע”ז אות ב  אבל באור לציון כתב שפניו ידיו ורגליו מותר עם סבון רק חפיפת ראשו בלא סבון, ולפי”ז הרחיצה השלימה הוא עם סבון.

^[9] תקנא סעיף טז

^[10] בשם הגרח”ק זצ”ל רק פיסת יד ובשם הגר”נ קרליץ זצ”ל עד המרפק, וברגלים עד הברך.

^[11] הגרי”ש אלישיב זצ”ל

^[12] א”ר מסוגיית הגמרא סנהדרין קיא  רב חזיה לרב כנא דהוי חייף רישא ופירש רש”י חופץ את ראשון ומעדן בעצמו  ואמר לו לא תמצא התורה במי שמעדן את עצמו, ובגמרא שם מדובר על חפיפה.

^[13] אבל  למצוה מותר כמוש”כ בכל הסוגיות לענין ערב שבת, ואצל הלל שחפף את ראשו בערב שבת

^[14] עיי”ש בא”ר שאי אפשר לומר שהקפיד על זמן  המיוחד לו  ללימוד, כי בכל זמן שיכול יש ללמוד,  אבל בנשים וקטנים  מותר. ובמיוחד קטנים שמבואר ביומא  עח: אמר אביי, אמרה לי אם: רביתיה דינוקא – מיא חמימי ומשחא. דהיינו מים חמים לרחיצה, ושמן לסיכה זה מה שמגדל את התינוק.