בסייד

סיכום דיני עבר הירדן

א.      בפסוק בדברים ג ח  ונקח בעת ההיא את הארץ  מיד שני מלכי האמורי  אשר בעבר הירדן  מנחל ארנן עד הרי חרמון ארץ סיחון  הוא משפת נחל ארנן עד הגלעד למעלה בפון כדפירש רש”י (ג א) ונפן  ונעל  כל צד צפון נקרא עלייה  דרק הבשן כבשו את כל הבשן  כל חבל הארגוב  ממלכת עג בבשן  שישים עיר  ומקומו עד הרי חרמון.

ב.      יאיר בן מנשה  השלים את כיבוש חבל ארגוב  כמוש”כ בפרק ג פסוק  יד  עד גבול הגשורי והמעכתי (כנראה בצד מזרח או בצפון)  ויקרא אותם על שמו   חות יאיר עד היום הזה .

ג.       בפרשת שמות הכנעני  החתי האמורי הפרזי והחוי והיבוסי דהוא אמורי וסיחון נקרא אמורי  והתקשה בזה האור החיים  ופירש שאמורי היה בארץ ישראל רק שהיה גם מלך על עבר הירדן ועוד פירש ארץ האמורי הוא באמת  שם בעבר הירדן והיא גם הובטחה  וגם ארץ עג נקרא  ארץ רפאים שהובטחה לאברהם אבינו  ובספרי  רצט שאשר ד’ אלוקיך נותן  לך פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך  היינו שלא ההי מיוחד לדור שם וכך תהיה לשלל ולא לדור ולנו הכוונה לדור  שם וזהו שנטלת מעצמך לדור, ומפני שאינה ראויה לקדושה וכמו”כ נתן עמון ומובד ואדום שהם קיני קניזי וקדמוני  וכתוב בירמיה  מ”ט יז והיתה אדום לשמה.  דלא לדור אבל לנהוג קדושה כדין שכבשוה רוב ישראל  נוהג קדושה (אוה”ח דברים ג יג).

ד.      נחלקו הפוסקים מה דין עבר הירדן  תשבץ ח”ג קצח  דהוה כארץ ישראל לגמרי ובברכי יוסף סימן תפט האריך בזה, ובשו”ת ישועות מלכו  יו”ד סי’ סז  דגם ארץ סיחון ועוג  הוה כארץ ישראל אף שאין הקדושות שוות,  והחזו”א שביעית  סימן ג ס”ק כה הוכיח שהוא כארץ ישראל לכל דבר  מערכין לב: דמשגלו ראובן  וגד בטל יובל  שאין כל יושביה עליה, וכן במשנה שביעית פ”ט מג שאוכלים   על זיתים וענבים על עבר הירדן. וכן בערכין לב שנהגו בהם בתי ערי חומה, ובביכורים נחלקו  אם חייב משמע שלענין שאר הדברים הרי הם כארץ ישראל לכל דבר, ושביעית בזמן הזה משום שלא כבש עזרא  וכן ספיחין מותרין  הוא מעבר לכזיב.

ה.      בקהילות  יעקב סי’ יב  שביעית שמחלוקת הרמב”ם והרמב”ם בזמן הזה על עבר הירדן, אם יש קידוש דאורייתא או לא וכבת שיש לומר שהוא נכבש כמו שהוכיחו כל המפרשים, מ”מ לא נתקדש רק כמו כיבוש יחיד אבל אם כן אי אפשר להביא משם עומר ובדברי הרמב”ם כתוב שאפשר להביא עומר ורק אם נאמר שכוונת הרמב”ם להביא עומר הוא מעבר הירדן המערבי,

ו.        דעת המהרי”ק שהשביעית בזמן הזה הוה מדרבנן שהרי כתיב ושבתה ארץ הארץ המיוחדת,  וכי תבואו  ארץ הארץ המווחדת כ”כ מהרי”ק בהלכות ביכורים פ”ב  ובחזו”א  חולק ממש”כ  פ”ט מ”ג אוכלים בארץ ישראל על פירות  שלא כלו בעבר הירדן הרי להדיא שנוהג בעבר הירדן כמו ארץ ישראל ממש.

ז.       דעת הר”ן כתב הקהילות יעקב סי’ יב דסבר שעומר וערלה ונגעי בתים ושביעית הוה רק מרבנן משום דכתיב הארץ היינו מיוחדת כמוש”כ בספרי,  וזהו מש”כ הר”ן שם מקצת קדושות  ותימה למה אם כן כתב העומר ולא שאר הדברים שלא רק דברים שבמקדש משמע שרק על העומר איירי.

ח.       מה שכבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל נאכל ולא נעבד שבייעת פ”ו מ”א  אבל דעת רש”י ביבמות טז כתב החזו”א שביעית יג ס”ק כד שכמה כרכין ראוי  חכמים  להשאיר שלא יהיה בהם חיוב שביעית בכלל ואפילו לעבוד בקרקעו  ודלא כמוש”כ הרמב”ם שרק לא גזרו איסור ספיחין  אבל יש קדושת שביעית ואסור בעבודה. ודעת הר”ש שנאכל גם אחרי הביעור אבל קדוש קדושת שביעית .

ט.      לדעת הרמב”ם גם במקומות שחייבו בהם שביעית  מ”מ חייב בתרומ משום שכל מה שפטורים הוא מכח אפקעתא דמלכא  אבל לא מכח מה שהוא מחוייב לנוטשם, לא חשיב הפקר ולכן חייב בתרומ קהילות יעקב סי’ יג והחזוא כתבשלדעת הרמב”ם גם חייבים בתרו”מ  רק באותן כרכים שבהם באמת אין נוהג שביעית כמוש”כ רש”י שביעית סי’ ג ס”ק כד.

י.        בשביעית כיום מחמירים   בכ”מ בעבר הירדן  מספק שאין אנו בקיאין חזו”א סדר שביעית כו  ואף שדות נכרים   אסור לעבוד בהם ואם ספיחין תלי היכן דבמקומות שכבשום עולי בבל נוהג בהם ספיחין כ”כ בדרך אמונה  פ”ד ס”ק ר”ה.

יא.    רמן הגולן הוא בתוך גבולות עבר הירדן ואפילו בצפון רמת הגולן  ואפילו אחר הר הדרוזים  שמיטה כהלכתא פ”ב סי”ג  שכתב כן.

יב.    הגבול המזרחי  חצר עינן מתחיל, לדעת הכפו”פ במרכז מדינת סוריא עיר חומאס. או צפון לבנייאס הנקרא שפם  וממשיך עד שפגע בכנרת  מקיף את הכנרת וברש”י יחזקאל  מז יח שהוא נסמך לירדן אבל בביאור הגר”א כתוב שהוא אחרי הירדן והגבול אינו עם הולפי הירדן והוה ליה אחר כך עדיין ארץ ישראל.