בסייד

Hebrew

הלכה א

קדושת הדמים שהועברה לפירות אחרים, דינה הוא כקדושת הפירות הקודמים, ואם הגיע זמן ביעור של הפירות הראשונים  אע”ג שהפירות הללו  אין זמן ביעור או אפילו אם הוא בשר וכיו”ב מ”מ כאשר הגיע זמן הביעור של הפירות הראשונים, יש על קדושה זו עכשיו גם ביעור, כי הקדושה הרי היא קדושת הפירות הראשונים, וכל הדין של פירות אלו עליו.

הלכה ב

אם יש לו הרבה פירות עם קדושת שביעית והם יתר מהשיעור שמותר לאסוף מן ההפקר, יש להסתפק אם יש לו חיוב להפקיר את יתר הפירות^[1], ובחזו”א^[2] מצדד שבפירות עצמם שנטל יתר מהמידה המותרת לקחת יש לו להפקיר את השאר. ואם כן ה”ה גם ביש לו קדושת פירות שביעית יתר מהמידה המותרת יש לו להפקיר. ולפי”ז  כאשר נטל תבלין בפירות שביעית שהשיעור שמותר לו לקחת הוא שיעור קטן מפירות שמיועדים לאכילה. יש לו להפקיר ובזה אין מסתכלים לפי המידה של הפירות הראשונים אלא לפי הפירות האחרונים.

הלכה א

אם מכר יין של שביעית בשמן, עובר קדושת היין לשמן, ואע”ג שבשמן שביעית מותר להדליק היות שהקדושה באה מן היין שהיה אסור להדליק אותו, אין להשתמש בשמן הזה להדלקה,  וכמו”כ אין סכין בו כמו שאין מדליקין וסכין ביין^[3], אבל אם מכר פרי שאין רגילין לבשלו, בפרי שרגילין לבשלו, בזה מותר לבשל את הבשר, ולא אמרינן שיהיה דינו כמו קנה שמן,  כי זהו רק דרך אכילתו  ולא ביעור שהוא סוג הנאה אחרת לגמרי. כמו שמותר לאכלו חתוך או טחון וכל כיוצא בזה שדרכו בכן ולא צריכים להסתכל לפי הדרך אכילה של הפירות הראשונים^[4].

הלכה ב

אם החליף אולכי אדם באוכלי בהמה, אע”ג שאוכלי בהמה מותרים לעשות מהם תרופה לאדם, אבל באם קיבלו את הקדושה מן אוכלי אדם אסור לעשות בהם תרופה, ודינם כקדושה הראשונה. ואפילו אם נפסל האוכל הראשון ממאכל אדם ונשאר עליו קדושת שביעת אם לקח בו אוכלי בהמה אין לעשות בו  תרופה^[5].

כמו”כ אם מכר ספיחין יש להסתפק אם עובר האיסור ספיחין לקדושת שביעית ואפילו אם נאמר שאין זכיה בספיחין מ”מ אם מכר עובר הקדושה לדמים ויתכן שיהיה האיסור עובר לדמים^[6].

^[1] באור ההלכה  פ”ו ה”ו בדעת הסמ”ג.

^[2] סימן יב סק”ט הובא בביאור הלכה הנ”ל.

^[3] דרך אמונה פ”ו סקל”ט.

^[4] שיח שמיטה  פח הערה ז.

^[5] דרך אמונה פ”ו סקל”ט

^[6] חזו”א  סימן י ס”ק יז הובא בדרך אמונה ס”ק לט.