Rav Chaim Vidor – April 6 – Shemitah Halachas-Hebrew
April 6, 2022Rav Chaim Vidor – April 12 – Shemitah Halachas-Hebrew
April 12, 2022Rav Chaim Vidor – April 11 – Shemitah Halachas-Hebrew
בסייד
| וידר | 4:07 AM (12 hours ago) | ||
| to me |
April 11
Hebrew
הלכה א
היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרחים מברך ברכה, שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם, ורק אילנות שמגדלים פירות מאכל אבל אילני סרק אין מברכים, והרואה אילנות ערלה הסתפק הגרע”א בגליון[1] מכיון שאינו יכול להנות מהם ואפילו ספק ערלה בחוץ לארץ מכיון שיכול לאכול גם מברך, ואילנות שניטעו בשנת השביעית שדינם להיעקר אין מברכים עליהם, אבל אם היו שמור ונעבד יש אומרים שיכול לברך, כמו בברכת שהחיינו שמברכים על פירות אלו[2]. אמנם הגרי”ש אלישיב זצ”ל אמר שאי אפשר לברך על שמור ונעבד ברכת שהחיינו[3], אע”ג שאנן נקטינן להתיר לאכול אבל לברך שהחיינו אי אפשר וממילא אף ברכת האילנות אינו יכול לברך[4].
הלכה ב
ברכת האילנות היא ברכה על הבריאה ולא ברכה על ההנאה אבל ברכת שהחיינו הוא ברכה על ההנאה ולכן גם אם נאמר שברכת שהחיינו מברכים על פירות מורכבים יש מקום לומר שלא יברכו ברכת האילנות[5]. אם לקחו גרעין מפרי מורכב דעת הגריש”א שבזה יכול לברך. אמנם לענין ברכת האילנות אם חוששים לדעת הסוברים ששמור ונעבד אסור יש לאסור בכל ענין אפילו מגרעינים שנזרעו מפירות של שמור ונעבד. ואין לברך עליהם ברכת האילנות.
הלכה א
בהתקרב אלינו ערב פסח, ומצות ביעור חמץ בפתח, יש כמה הלכות הנוגעות לשביעית, ראשית אין לערבב פירות שביעית וכל שיש לו קדושת שביעית בתוך חמץ מפני שיכול לגרום לו שריפה בערב פסח, אבל מותר ללוש חיטים של חמץ ומשאירם עד שיחמיצו מפני שאיננו עושה בידים את ההחמצה[6] אבל לערבב בתוך חמץ קיים פירות שביעית או בתוך עיסת חמץ אסור.
הלכה ב
ומקור הדין הוא ממש”כ שאין לבשל ירק של שביעית בשמן של תרומה שמא יביאנו לידי פסול אם ייטמא ואם בשל מעט ואכלו מיד מותר שהרי לא הניחן כדי שיהיה חשש שיבוא לידי פסול[7]. כמו”כ לענין חמץ אם נותן את השביעית בתוך חמץ ואוכלו מיד כשאין חשש שישאר לו חמץ עד ערב פסח מותר, אבל אם עושה כמות שיהיה יכול להיות שישאר לו הרי זה אסור.
הלכה א
אם נשאר לו חמץ שיש בו קדושת שביעית, אם הגיע זמן איסורו שהוא שעה חמישית ושישית, שהאיסור בו רק מדרבנן, אין לאבדם בידים[8], ומשעה שישית ואילך שהוא חייב לבער מן התורה ודאי שמותר ואפילו אם הוא כבר ביטל ואינו אלא מדרבנן, מ”מ מכיון שהם אסורים מן התורה אין איסור הפסד בהם[9].
הלכה ב
וכל זה הוא לענין שביעית שיש עליה איסור של לאכלה ולא להפסד[10], אבל לענין תרומה טהורה לפני פסח מותר לשרוף אפילו כשערב פסח חל בשבת ששורפים בערב שבת מותר לשרוף כי אין עליה דין משמרת תרומתי שזהו כל יסוד האיסור אבל בשביעית האיסור לאכלה ולא להפסד ובזה אסור לשרוף אלא אם הגיע שעה שישית. וכאשר משבית אותו אינו חייב לשרוף רק מדרבנן. ולא יבוא עשה דרבנן וידחה את האיסור של לאכלה ולא להפסד שהוא מן התורה[11]. ואם לא יבטל את החמץ ועכשיו הוא מצווה מן התורה לבער קודם הפסח יהיה על זה יבוא עשה וידחה את האיסור של לאכלה ולא להפסד ויהיה מותר לו לשרוף, ולכן צריך לשים לב לא לבטל את החמץ הזה ולשרוף אותו עד הסוף כדי שלא ישאר ראוי לאכילה ללא שביטלו.
הלכה א
פירות שביעית אין מוכרין אותם לנכרי[12], ולפי”ז אסור למכור חמץ שיש לו קדושת שביעית לנכרי, ואם יאמר שמוכר לו את החמץ אבל לא את הפרי ואת הטעם שיש בו קדושת שביעית וזה משייר לעצמו ואינו מוכרו, יהיה מותר אמנם אם החמץ עצמו שביעית כגון חיטים של שביעית, או קמח של שביעית וכיוצא בזה אסור למכור לנכרי. ולכן יש להתנות עמו שאינו מוכר לו את הפירות של קדושת שביעית.
הלכה ב
אם יפקיר את הפירות שביעית עדיין לא יצא ידי חובה מכיון שיש דין ביעור חמץ והביטול לדעת תוס’ הרי הוא הפקר, ובכ”ז חז”ל חייבו ביעור, ורק אם מוכר הרי הוא פטור מן הביעור. אמנם אם יעשה ביטול חמץ ואחר כך ימכור, אפשר שבזה מקיים את כל הדין משום שמדין תורה הרי הוא כבר פטור, ומדרבנן שאין הביטול מועיל דחיישינן שמא לא ביטלו יפה יפה הרי מכר את החמץ לנכרי, ואם כן ממ”נ יצא ידי חובה. אמנם לדברי התוס’ דשמא יבוא לאכלו יש בו עדיין חשש כיון שמכירת הגוי לא מועילה.
הלכה א
מי ששלח את חמצו למכור, והחמץ הוא משביעית, לא יועיל המכירה מפני שאין שליח לדברי עבירה ויש איסור למכור את השביעית ואפילו איסור דרבנן גם גורם שיתבטל השליחות, ולכן אין חשש לרב למכור את החמץ כי אם יש שם שביעית ואסור הרי לא חלה המכירה ולכן אין מעות הפרעון שפרע אותם הגוי קדושים קדושת שביעית. רק אם כלול בתוך המכירה אף חמצו של הרב והיה בו שביעית יחול קדושת שביעית על המעות. ואם עושים את המכירה בקנין אגב ולא תמורת כסף אין בזה קדושת שביעית מפני שהיה זה בהקפה.
הלכה ב
ולדעת המהרי”ל דיסקין[13] אם נותן לו הנכרי שטרות כסף אינו מתחלל על נייר כי צריך דוקא כסף צורה, אמנם האחרונים נחלקו עליו אפשר שיכולים לפדות בשטרות כסף[14]. וחל עליהם קדושת שביעית. והעצה הפשוטה הוא לא לקבל כסף תמורת הפירות אלא רק אחרי כל הקניינים וממילא אין לחוש כל כך לקדושה זו אחרי שכבר חל ע”י הקניינים האחרים.
[1] בשו”ע או”ח סימן רכו.
[2] בשם הגר”ח קנייבסקי זצ”ל, וביאור הלכה לעיל סי’ רכה (ד”ה פרי).
[3] משנת איש.
[4] והגרשז”א אמר שהמנהג לא לברך על פירות מורכבים וממילא אף לענין ברכת האילנות אין לברך.
[5] מנחת יצחק ח”ג כה אות ג לא לברך ברכת האילנות.
[6] דרך אמונה פ”ה ס”ק כב בשם תוס’ זבחים ע”ה:.
[7] רמב”ם הלכות שמיטה פ”ה ה”ד
[8] כמו שכתב החזו”א שביעית סי’ ט סק”ו שאין לאבד את הספיחין בידים אע”ג שהם אסורים מדרבנן. וכתב אולי כיון שחכמים אסרום מותר לאבד אבל לא החליט כן.
[9] כמוש”כ החזו”א שם שכל מה שאין לאבד את הספיחין הוא משום שהם אסורים מדרבנן אבל אם היו אסורים מן התורה ודאי שהיה מותר לאבד אותם.
[10] גם בספר כרם ציון השלם ח”א כתב כן.
[11] ואע”ג שיש אומרים שבזמן הזה שביעית דרבנן אבל עיקרו דאורייתא. משא”כ הדין של שריפה וביעור בערב פסח אחרי הביטול אינו נחשב כעיקרו דאורייתא. והוא רק מפני חשש שמא יבוא לאכלו או כמוש”כ הר”ן ‘שמא’ לא ביטלו יפה.
[12] דרך אמונה פ”ה ס”ק צט בשם תוספתא שביעית פ”ו .
[13] הובא בספר ‘הדרת הארץ’ עמוד קעו.
[14] עיין מנחת יצחק ח”ו סי’ קכט.
