וידר	2:22 AM (7 hours ago)
to me

הלכה א

מצוי בשעת הנקיון ששוטפים במים  את הרצפה ונוטפים המים  לכיוון הגינה או שהוא משליך את המים לגינה שיש בה  צמחים, וצריך להזהר בזה בשנת השביעית מפני שהוא  מועיל לצמחים, ולכן אסור אפילו להפעיל מזגן שבעקבות ההפעלה יזרום מים אל הצמחים  שהרי מועיל להם, ואע”ג שאינו מתכוין לזה מ”מ אסור. אבל אם יש שם חומרי ניקוי  שמקלקלים את הצמחים מותר, מכיון שאינו מועיל, ואם מידת החומרי ניקוי בתוך המים מיזערי שאינו מקלקל ואדרבה מועיל לעצים או הצמחים נשאר הדבר באיסורו^[1].

הלכה ב

 אמנם  אם הוא במקום שאין לו תועלת מן הצמחים האלו כגון שהם עשבי בר, או שהם  נשפכים לחצר שאינה שלו ולו אין ענין בזה ולא ניחא ליה, יש להקל לדעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל^[2], ואם המקום שהולכים  המים יש שם עשבי בר שאין לו עניין בזה גם אין איסור^[3]. ואם הוא רוצה שיצמחו שם עשבים ליופי וכל כיוצא בזה שיש לו ניחותא ודאי אסור. והמחמיר בכל זה תבוא עליו ברכה מפני שבפסיק רישא שלא ניחא ליה המחבר אוסר^[4] והחזו”א כתב שבאיסורים דרבנן אפשר להקל^[5].

הלכה א

אם יורדים גשמים  ובלי המים שהוא שופך יש שם מים רבים, אין איסור מפני שאין שום עניין בתוספת המים שלו. כמו”כ אם שפכו השכנים כבר מים ואין תועלת במים שהוא ישפוך גם יש להתיר. וכמו”כ במקום שאין שם זריעה ואנשים עוברים שם ולא צומח שם דבר אע”ג שהוא קרקע ואדמה ולולי שאנשים היו עוברים שם היה גדל אבל כיון שלמעשה אנשים מונעים את הגידול אין בזה איסור.

הלכה ב

ואפילו אם רואה את האחרים שופכים מים לתוך חצרו שיש בו תועלת מזה, צריך למנוע אותם מזה כיון שהחיוב של שביתת שנת השביעית הוא לא רק על העושה אלא גם על בעל הקרקע שלא יעבדו בתוך אדמתו^[6].

הלכה א

אם רואה שהשכנים אינם שומעים בקולו וממשיכים לשפוך מים לתוך גינתו שמועילה לה ההשקייה, עליו להקפיר בפני שלשה את חלקו בגינה המשותפת ואין צריך לומר לשכנים, שלשה אלו  יכולים להיות גם בני ביתו ואם הדירה רשומה גם על שם אשתו גם היא צריכה להפקיר  ואחרי השביעית יחזור ויזכה. עוד אפשרות יכול להפקיר באותו זמן שרואה שעובדים בקרקע כגון ששופכים מים, ואחר כך יחזור ויזכה.

הלכה ב

חובה זו להפקיר אם רואה שעובדים הגרי”ש אלישיב זצ”ל אמר שהוא רק באיסורים דאורייתא אבל באיסורים דרבנן אין חובה להפקיר, וממילא השקייה שאינה אלא תולדה של זורע ובשביעית כל התולדות מלבד המפורשות בפסוק הם מדרבנן, ולכן למעשה בהשקיית השדה אין חיוב להפקיר, אבל ודאי שיש לו למנוע מהשכנים עד כמה שיכול שלא ישפכו מים לתוך חצרו שמועיל לה ההשקייה, וכמו”כ שלא יישפכו מים  מהמזגנים למקום שמועיל ההשקייה.

הלכה א

אמנם השקייה שיש בה צורך לשדה כגון שהצמחים  נוולים ואם לא ישקו אותם יתקלקלו מותר כי זה ההיתר של לאוקמי כלומר להעמיד את הצמחים שלא ייפסדו מותר להשקותם. ולכן כל זמן שיש צורך בהשקייה זו מותר, וההיתר הוא רק במלאכות דרבנן אבל במלאכות דאורייתא אין היתר אפילו במקום הפסד^[7].

הלכה ב

ומפני זה התירו חז”ל להשקות בית השלחין^[8] כלומר שדה שהיתה זרועה מערב שמיטה שהיא זקוקה ביותר למים ולא מספיק לה מי גשמים כמו שדה בעל שרגילים שלא להשקותה אלא להסתמך על מי הגשמים, שדה זו של שלחין מותר להשקות במידה שיגרום רק שלא יתקלקל הזרוע בו. ואפילו אם יש ספק שמא יפסדו ולא בטוח מותר. ולכן ירקות שנזרעו לפני ר”ה והתחילו לצמוח לפני ר”ה מותרין משום ספיחין  ומותר להשקותן כדי שלא יתייבשו וימותו ובתשובת המבי”ט מתיר להשקות עשבי בושם אף שהפסדן מועט^[9]  וכן כל גינות  נוי ופרחים המתקימים משנה לשנה מותר להשקותן  ולעבדם כדי קיומם שלא יפסדו רוב הצמחים או ימות האילן^[10].

^[1] דרך אמונה בציון הלכה ס”ק יח

^[2]  משנת איש פ”ג אות ז ח והטעם בזה משום שהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה, ואפשר להקל בזה באיסור דרבנן .

^[3] משנת איש פ”ג אות ח

^[4] או”ח סימן שכ ועיי”ש בביאור הלכה (ד”ה יש מי שמתיר)

^[5][5] או”ח סי’ נו סק”ה

^[6] חזו”א סימן יב סק”ו ובסימן יז ס”ק כה ובמשנת איש פ”ו אות א ובהערה שם ס”ק קכח.

^[7]   דרך אמונה פ”א ס”ק סז

^[8] רמב”ם פ”א ה”ח ובדרך אמונה שם ס”ק  סח סט

^[9] כמובן במקום שאין בעשבי הבושם הללו ספיחין כגון שנכנסין מששית לשביעית או בדברים שאין זורעין אותן רוב בני אדם או שהן פרחים שעיקרן אילן שיש בהם קדושת שביעית אבל אין בהם איסור ספיחין דרך אמונה  פ”א סק”פ. 

^[10] דרך אמונה פ”א ס”ק פ