בסייד                                                                                                                                               

Hebrew

הלכה א

אסור להוציא פירות שביעית לחוץ לארץ^[1],  יש  שסוברים שהאיסור בזה מדאורייתא שנאמר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול^[2], אבל החזו”א^[3] נקט   שהאיסור רק מדרבנן. והאיסור הזה כולל גם מקומות שהם מדרבנן  ארץ ישראל כמו סוריא שכיבוש הוה כיבוש יחיד, אבל למקום שכבשום עולי מצרים  אע”ג שעכשיו אין להם קדושה מפני שלא כבשום עולי בבל מותר להוציא. ולדעת הסובר שהאיסור דאורייתא ודאי שגם בזה יהיה אסור. ובדרך אמונה בבירור הלכה הביא כמה מקומות שמבואר שאפילו למקומות שכבשום עולי מצרים ולא עולי בבל אין להוציא^[4].

הלכה ב

ולכן גם כאשר רוצה לתת פירות שביעית מתנה למשפחתו, יש לברר קודם היכן הם גרים אם במקומות שכבשום  עולי מצרים ולא עולי בבלי כגון בית שאן, אשקלון ועוד, עדיף להביא פירות שאינם של שביעית.  אמנם החזו”א התיר וכן נוהגים להביא פירות שביעית לכל ארץ ישראל. כולל המקומות שכבשום עולי מצרים ולא עולי בבל.

הלכה א

יש אומרים שכל האיסור הוא רק כאשר מוציא לשם מסחר^[5] אבל אם מוציא לצורך אכילה מותר  ויש אומרים שבכל  ענין אסור^[6], והחזו”א התיר  לקחת צידה לדרך פירות שביעית^[7].

הלכה ב

אין להוציא אתרוגים לצורך מצוה, אם הוציאן אין צריך להחזירם, ויכולים לצאת בהם ידי חובת נטילת אתרוג. ובמקום שיש חשש שיתבטל המצוה אם לא ישלח כתב החזו”א שהדעת נוטה שיש להתיר  ולא ליקח מהעושה סחורה ויזהר לנהוג באתרוג קדושת שביעית^[8].

^[1] רמב”ם שמיטה פ”ה הי”ג

^[2] שו”ת משיב דבר להנצי”ב ח”ב סימן נו

^[3]  שביעית סימן יג ג

^[4] בבירור הלכה  פ”ה הי”ג  (ד”ה פירות שביעית)

^[5] חזו”א סימן יג סק”ד

^[6] דרך אמונה  פרק ה  ס”ק צה בשם הר”ש.

^[7] דרך אמונה  פרק ה ס”ק צה  ובציון ההלכה שם  ס”ק קעד

^[8] דרך אמונה שם ס”ק צו בשם החזו”א כת”י  ובספר ארחות רבינו ח”ב ע’ שלא שלב שהחזוא צוה שיאכלו  האתרוג אחרי סוכות