בסייד                                                                                                                                               

Hebrew

הלכה א

אין איסור לקנות מן הגוי פירות של גידולי שביעית משום שנוקטים להלכה שהאיסור של סחורה הוא על המוכר והמוכר כאן גוי אין עליו איסור, ולכן נוהגים לקנות מן הגוי סחורה מרובה של פירות שביעית  ירקות ופירות, אבל אי אפשר לקונים למכור ולעשות סחורה, ובשביל זה הנהיג החזו”א  עצה, שיעשו לקוחות של החנויות כתב שליחות לקנות עבור הציבור את הפירות ואינם קונים לעצמם, וכל מה שהם עושים הם מחלקים בין הקונים ומחזירים לעצמם את הכסף שנתנו לגוי. ולכן אין הכסף שמשלמים למוכר עבור הפירות אלא הם עבור החוב שהתחייבו לשלם למוכר באשר שילם עליהם לגוי^[1].

הלכה ב

גם מי שלא חתם כתב שליחות יכול לקנות מחנויות השמיטה משום שמסתמא דעת אנשי העיר שגם יקנו עבור  האורחים שיקנו באותה חנות.

הלכה א

ישנה אפשרות נוספת כדי  למנוע את האיסור סחורה, שהפירות ישארו של הגוי עד שימכור אותם הישראל, והמכירה שנעשית של ישראל היא רק עבור הגוי ולא עבור עצמו והכסף שיקבל הגוי הוא כקומסיון שרק הפירות שימכרו יהיה תמורתם תשלום לגוי. ונמצא לפי”ז שכל העסקה הוא עם הגוי ולא עם הישראל.  ומ”מ העדיפות הוא לעשות דרך שליחות^[2].

הלכה ב

ישנו ריוח גדול כאשר המכירה היא בדרך ‘קומסיון’ שאם יבואו לקנות גויים או אינם שומרי תורה ומצוות שהגדרתם עמי הארץ שאינם שומרים שביעית יוכלו לקנות, שהרי אם  המכירה היא בדרך של שליחות  ודאי שלא קנו מהגוי עבור אותם שאינם שומרי שביעית,  ובאוצר בית  התיר החזו”א למכור לגוי ולאינו שומר תומ”צ^[3].

^[1] בדרך אמונה פ”ו  סקי”ח  הביא את כל נוסח החוזה שערך החזו”א בשביל חנות שעשתה חוזה זה עם הלקוחות. ועיי”ש ציון ההלכה ס”ק  מ שגם לאלה שלא עשו שטר שליחות מותר למכור כיון שסתמא קנו גם עבורם.

^[2] משנת איש  פ”ג  אות ה ו .

^[3] משנת איש  פ”ה אות כג אות כד