Vidor בסייד

16 November

הלכה טו

בישול   שאין אחריו חיוב בישול הוא  כמאכל בן דרוסאי, ויש מחלוקת ראשונים בזה אם השיעור הוא חצי בישול או  שלישי בישול והשו”ע פסק שהוא חצי בישול[1], ולכן אם  כבר הגיע לשליש בישול או אפייה מותר לרדות כדי שלא יגיע לחצי בישול.  ולענין שהייה כתב המ”ב שאם נתבשל אפילו שליש בישול  בשעת הדחק אפשר להקל, ובדיעבד גם אפשר להקל כדעה שהוא שליש בישול, והיינו רק לענין שהייה אבל לענין בישול ודאי שלהלכה יש לפסוק שאם מוסי על שליש בישול לעשותו חצי בישול הרי זה מבשל גמור. אמנם בדיעבד אם בישל אפשר שיש להתיר  ולא נחשב כמעשה בישול לאסור. כיון שהוא כבר מבושל כשליש בישול ובכל ספק מעשה שבת מקילים.

הלכה טז

כדי שיהיה נחשב כבישול  בבשר בצל וביצה אפילו ע”ג גחלים צריך שיהיה  נצלה משני צדדיו בשיעור של מאכל בן דרוסאי.

הלכה יז

אם   הניח תבשיל בשר על גבי האש ונודע לו שיש לו שם חלב ואם יגיע לבישול של מאכל בן דרוסאי  יעבור בלאו של  לא תבשל גדי בחלב אמו, הסתפק  רבינו הגר”י מסלנט זצ”ל אם מותר לו להוריד את התבשיל כיון שהוא מוקצה בשבת ואע”ג שהתירו לרדות את הפת כדי שלא יעבור באיסור של חילול שבת  זה משום שחילול שבת הוא סקילה אבל לאו של בישול בשר בחלב אולי לא התירו[2]   

[1] רנד סעיף ב ובמ”ב  רנג סקל”ח הביא  את המחלוקת וכתב שמדברי השו”ע  משמע שהוא שיעור של חצי בישול  ובמקום של שעת הדחק  לענין איסור שהייה  יש להקל בשליש בישול, ופשוט שכל זה הוא לענין שהייה אבל לענין  איסור בישול מותר לרדות כדי שלא יגיע לבישול בשיעור חצי בישול שזהו עיקר הפסק להלכה כמוש”כ בשו”ע הנ”ל.

[2] ספר תבונה  ח”א אות סג.