בסייד

הלכה יח

אין נותנין פת בתנור אלא כדי שיקרמו פניה המדובקים בתנור ולא עוגה ע”ג גחלים אלא כד שיקרבו פניה שכנגד האש  ואם פורסה ואין החוטין נמשכין  נקרא קרימת פנים והפשטידה שיש מילוי בפנים צריך שיהיה יקרמו פניה מלמעלה ולמלמטה, והדין הזה שיקרמו פניה שאם לא כן יש לחוש שמא יחתה בגחלים כדי למהר את הקרימת פנים ואם  התנור היה גרוף וקטום מועיל שיכולים להשאיר שם גם קודם קרימת פנים[1]. ואם העיסה עבה גם דומה לפשטידה וצריך שיהיה מוקרמות גם למעלה וגם למטה[2].

הלכה יט

אם טוח בטיט דעת הרמ”א שמותר אבל דעת המחבר שאסור והרמ”א לא רצה להביא דעת החולקים על זה משום שכבר כתב שנהגו כסברא זו[3].

הלכה כ

וקרימת התנור מועיל לכל השיטות אף לשיטות הסוברות שבתבשיל  כל שמתבשל יותר ויפה לו הרי זה אסור חשש שמא יחתה אבל באפיית פת אם מוקרמת הפנים של הלחם בזה כו”ע אין לחשוש כיון שהוא אינו  רוצה לעשות יותר. ואדרבה אם יעשה כן יפסיד את הלחם[4].

[1] ס”ק כח

[2] מ”ב ס”ק כו

[3] ביאור הלכה (ד”ה אבל אם טוח)

[4][4] ערוך השולחן  סעיף יא  וכ”כ הרמב”ם שבת פ”ג הי”ח שהוא מקלקל את הלחם אם יאפה יותר מדאי.