בסייד

הלכה ט

כל מה שנתבאר עד עכשיו הוא באם נתן בערב שבת ולא עבר  על איסור אפיה  אבל מי שהניח בשבת עצמה במזיד, וחזר בו ורוצה עכשיו לרדות את הפת כדי שלא יעבור על איסור של חילול, כי כל מי שנותן  את הפת בשבת  ועדיין לא קרמו פניו אע”ג שכבר נתן אינו עבור באיסור וחיוב חילול שבת רק כאשר מתבשל ולא דומה לזורע שמיד כאשר הניח בקרקע על דעת שייזרע עובר באיסור ולא מועיל מה שמוציא את הזרע, אבל בבישול צריך שיהיה מתבשל כבר עדי שיתחייב על מלאכת מבשל.  וכדי להרויח שלא יחלל שבת מותר לו לעבור על איסור קל של  רדיית הפת ולהציל את עצמו מחילול שבת גמור[1].  

הלכה י

וכל זה רק הוא בעצמו אבל אם חבירו רואה זאת ורוצה להצילו מאיסור סקילה אינו רשאי  לעבור עבירה קלה כדי להציל את חבירו,  ואפילו אם הדביק את הפת בשוגג ואפילו אינו כאן כדי שיודע לו כי אין אמרים לו לאדם עשה חטא קל כדי שלא יבוא חברך לידי איסור חמור כין שחברו פשע בזה שהדביק[2] ובתנורים שלנו שאין בהם רדיית הפת כמושנ”ת לעיל, מ”מ העיסה הרי היא מוקצה ואי אפשר להוציא אלא אם יעבור על איסור מוקצה אבל בבישול  כאשר הניח סמוך לאש וע”י מה שלוקח את הקדרה לא יעבור באיסור כלל[3].  ואם  אפה בשביל מצות פיקו”נ כתב בשבט הלוי בזה כו”ע מודו שאין לעבור אפילו איסור דרבנן כדי להצילו, משום שהוא עושה מצוה במה שמכוון להציל[4].

הלכה יא

ואף במקום שהוא מציל את עצמו מעבירה  שחייב עליה סקילה אם יכול לרדות ע”י שינוי כגון שיעשה בסכין ולא במרדה יעשה כן אבל בתנאי שהשינוי בעשייה לא יגרום ח”ו לקרימת הלחם שאז ודאי שיש לו להזדרז  להוריד מיד[5].

הלכה יב

והחזו”א כתב שאם הניח ע”ג כירה שאינה גרופה וקטומה והיא מוקצה מסתבר שצריך אותו אחד להסירה ואפילו  אם  הוא מוקצה כיון שאינה ראויה לאכילה  מ”מ כדי שלא יעבור באיסור של שהייה מותר לו להסיר ולעבור על איסור מוקצה[6].

[1] שו”ע רנד סעיף ו

[2] מ”ב סקל”ט.

[3] מתבבר סקמ

[4] חלק ח קצג.

[5] מ”ב סקמ”א ומשמע מדברי המ”ב שאין בזה שום איסור כאשר משאיר קצת אע”ג שמתקדם האפיה ואינה ראוי ואין בזה אפילו איסור של חצי שיעור. אמנם מדברי החזו”א נראה שבמקרה שכזה יש בו איסור חצי שיעור ולכן לפי”ד בכל ענין יזדרז ויסיר מיד את הפת מן התנור.

[6] או”ח סי’ לז ס”ק כז ולכאורה יש לומר שאינו סותר משום דהתם הרי יש עליו איסור להשהות אותו משום שמא יחתה  ומשום זה גופא של שמא יחתה ודאי התירו לעבור על איסור דרבנן של מוקצה, כך דעת החזו”א אבל לאחרים אפשר שיהיה מותר אמנם לדעת החזו”א האיסור אינו רק ביחס לאותו אדם אלא שיש חשש של שמא יחתה לכל בני הבית וצ”ע.