בסייד

Hebrew

הלכה ג

בתנורים שלנו  אין בהם רדית הפת[1] ומותר להוציא ממנה אפילו יותר משלש סעודות בסכין או בשום דבר שיתחוב בו ומ”מ לא יוציא ברחת מפני שנראה כעובדין דחול, וטעם[2] מה שאין בהם רדייה משום שכל הדין של רדיית הפת שיש בה איסור הוא כשדבוק בדופני התנור אבל אם נמצא בתחתית התנור ע”ג השוליים  (קרקע התנור) בזה אינו נחשב כרדייה  שהוא מעשה אסור בשבת וה”ה ברדיית  פת של תבניות של זמנינו איננה נחשבת כרדייה אסורה אף שנדבק בציד התבנית. שאין בה מומחיות כדולה לעשות כן.

הלכה ד

ומ”מ אסור לרדות גם בתנורים שלנו  לצורך חול, לרדות מן התנור שלנו דהיינו שדרך  של התנורים שלנו להיות  הלחם דבוק בתחתית התנור אסור לעשות לצורך חול כיון שאפילו טלטול בעלמא אסור לעשות לצורך חול כמוש”כ הפוסקים שאסור להביא יין בשבת לצורך חול אבל ע”י גוי מותר ובספר א”ר מקל ע”י עצמו בתנורים שלנו כאשר יש חשש של הפסד שיתלקלקל הפת ובמ”א לא ניחא ליה בזה שהרי יכול לאכול מן הפת בשבת[3] .

 הלכה ה

כאשר הניח את הלחמים באיסור כגון שלא קרם  פניהם של הלחמים, שיש בזה איסור להניחם קודם שחשכה שמא יבוא לחתות בתנור, אם היה במזיד אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו[4] ואם היה בשוגג מותר לרדות בתנורים שלנו לצורך שלשה סעודות,  ודעת הביאור הלכה שאינו צריך לצמצם ולרדות רק שלש סעודות משום שהרי יכול לומר על כל אחד ואחד שזה רוצה   לאכול בשלש סעודות וכל מה שאסור להוציא יותר משלש סעודות בנתן בשוגג  לחמים שלא קרמו פניהם הוא רק כשיש איסור רדיית הפת אבל בתנורים שלנו שאין איסור רדיית הפת אין סיבה לאסור להוציא מן התנור יותר משלש סעודות.  ומלבד שיש דעת הא”ר שכל שיש הפסד בזה מותר להוציא את הכל[5].

הלכה ו

כל מה שאסור להוציא אפילו בתנורים שלנו ברחת משום עובדין דחול הוא רק ע”י יהודי אבל ע”י גוי מותר אפילו ברחת והוא הכלי הרגיל להוציא בחול דרך של גוי מותר שהרי אפילו בשינוי מותר וזה מספיק שינוי שיהיה בזה מותר לעשות ע”י גוי[6]. ומ”מ רדיית הפת בעצמה אסור לעשות ע”י נכרי אע”ג שיסוד הדין של  רדיית הפת הוא עובדא דחול[7]. ומ”מ לעשות הבאת כלים בשבת מבית האומן  הסתפק המ”א[8]  והבוא במ”ב[9]  לבמקום צורך מרובה כתב המ”ב שיכול לשלוח גוי[10]. לוצורך מצוה התיר הרמ”א דבר שנאסר משום עובדא דחול[11]  ומכל זה נראה שאין להשוות את האיסורים של עובדין דחול להדדי.

הלכה ז

ההתר להוציא שלש סעודות במקום שעשה איסור בהנחת הפת כשלא קרומים פניו, הוא רק שלש סעודות של לחם אבל אם כבר הוציא שלש סעודות של לחם שוב אסור לרדות אע”ג שאין לו לכל סעודה ככר שלם ולחם משנה[12].  וההיתר אינו משום הסעודה ולא משום מצווה של לחם משנה.

הלכה ח

כאשר  הניח בשוגג את החמים בלא קרמו פניהם, יכול לומר לאחרים שאין להם מה יאכלו בואו ורדו לכם מזון שלש סעודות, וכשהוא רודה לא ירדה במרדה[13].  אלא שיעשה שינוי וכמו”כ אסור לעשות רדיית הפת בשביל אחרים ואף שיש מצוה לאחרים מ”מ לו אסור ואין היתר לעשות עבירה כדי לזכות את חבירו[14].

[1] רנד סעיף ז

[2] מ”ב ס”ק מ”ב

[3] מב ס”ק מ”ב

[4] סימן רנד סעיף ה

[5] ביאור הלכה (ד”ה מותר להוציא)

[6] מ”ב ס”ק מ”ד

[7] עיין במ”ב ס”ק לה שזהו יסוד האיסור.

[8] רנב סקי”ד

[9] במ”ב רנב סקל”א

[10] שיג ס”ק נו  לענין הבאת תבן ביד כדי לתקן את החצר שהתקלקלה בימות הגשמים.

[11] סימן שלג סעיף א ובביאור הלכה שם (ד”ה וכל שלא כל שבות התירו לצוךר מצוה רק שבות של עובדא דחול וכן התיר מדידה לצורך מצוה סימן שו ס”ק לד.

[12] מ”ב סקל”ה

[13] שו”ע סעיף ה

[14] ביאור הלכה  (ד”ה ואומר לאחרים שאין להם)