בסייד

Rav Vidor

2 Dec

סימן כג – רדיית הפת  בשבת

הלכה א

אין נתנין  סמוך לחשכה  פת לתנור אלא כדי שיקרבו פניה כנגד האש וכל שפורסה ואין החוטין נמשכים קרוי קרימת פנים פשטידא  עוגה ממולאת בפירות  צריך שיקרמו פניה למעלה ולמטה ויתבשל מה שבתוכה כמאכל בן דרוסאי ואם נתן סמוך לחשכה ולא קרמו פניהם אם כמזיד אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו ואם בשוגג אם אין לו מה יאכל מותר לו לרדדות ממנו מזון שלש סעודות וכשהוא רודה אינו רודה אלא בסכין ולא במרדה משום שרדית הפת  הוה שבות ולכן צריך לעשות שלא כדרך שהוא עושה בחול. אבל אם אינו יכול לעשות בשינוי ירדה במרדה  ואם נתנה בכדי שיקרמו פניה כיון שלא עשה איסור וצורך שבת רודה כדרכו  שרדית הפת לא הוי שבות גמור אלא משום עובדא דחול ולכן היכא דאי אפשר לשנות וצורך שבת מותר[1]. אמנם יש חולקים וכך נפסק להלכה להחמיר שלא לרדות לעולם אלא דרך שינוי[2].

הלכה ב

כל זה רק בתנור שאינו סגור עד מוצאי שבת אבל אם הוא סגור עד מוצאי שבת וכל האפיה רק לצורך מוצאי שבת אין גוזרים שמא יחתה  כיון שהוא סגור וטוח בטיט ולא גוזרים שמא יסתור את הטיח. וזה איירי בתנור של זמנם[3] אבל בתנור של זמנינו הרי אינו טוח בטיט וממילא אין להתיר.

[1] שו”ע רנד  סעיף ה ובמ”ב ס”ק לה.

[2] מ”ב  ס”ק לו

[3] רמ”א  רנד סעיף ה