בסייד

Hebrew

הלכה ח

הדין של  חיוב למשמש אינו רק כאשר הוא נמצא במקום שיש רשות הרבים אלא אפילו במקום שיש עירוב מהודר, יש לבדוק בכיסיו משום חשש מוקצה[1],  כמו”כ יש לנקות את הכיסים משיריים שנמצאים בתוכו, הגרשז”א סבר שאם  יש לכלוך בכיסים שאינם ראויים לשום דבר  אן צריך לנקות קודם שיוצא למקום שאין בו עירוב אבל  אם יש לו צרורות עפר או חול  בתוך הנעלים יש לנקותם ולכן יש חיוב למשמש בנעליו אם אין לו שם  חול או כל יוצא בזה שיש בו איסור הוצאה.  ובשיורי מאכל בפה כתב במנחת יצחק[2] שנכון להזהר שלא להוציא ולפי”ז יש לו לנקות את השיניים קודם שחשכה.

הלכה ט

חיוב למשמש אינו חיוב רק לאיש אלא אף לאשה צריכה למשמש בכיסה  או בבתי זרועותיה או בכיפה שבראשה,  וגם נשים שנוהגות לטלטל ולהוציא אם כן מה יש להם לבדוק אבל צריכות לבדוק אם יש שם מוקצה כמושנ”כ לעיל שיש  דין למשמש משום מוקצה.

הלכה י

לא יצא אדם בערב שבת סמוך לחשיכה  במחטו בידו ולא בקולמוס שמא ישכח  ווצא אבל מותר לצאת בתפילין סמוך לחשיכה  לפי שאינו שוכחן שהרי יש מצו הלשממש בהם ואסור להסיח דעתו מהם אבל אם אוחזן בידו אסור לצאת בהם סמוך לחשיכה, וכן שאר הדברים שאוחזן ביד אסור לצאת סמוך לחשיכה שמא יסיח דעתו מהם וישכח ויוצאם משחשכה מרשות לרשות או שישאם ארבע אמות[3].  ואם הוא  נמצא בכרמלית או במקומות שאין שם רשות הרבים, כתבו האחרונים שאין לחוש משום שהוה גזירה לגזירה[4].  ולפי”ז אין מקום לאסור לאחוז ביד מוקצה שמא יטלטלנו בחשיכה[5], אבל לדעת ההרבה פוסקים  והמחבר מכללם סורים  שבזמן הזה יש רשות הרבים ממילא אין להקל, וכן דעת הגר”א שאסור לצאת  סמוך לחשיכה אפילו לכרמלית[6].

[1] מ”ב סקנה מדברי המ”א  ס”ק כו וא”ר. 

[2] שו”ת  מנחת יצחק ח”ה סימן לח סוף אות ד.

[3] שו”ע  רנב סעיף ו.

[4] מ”ב סקנ”ב בשם המ”א.

[5][5] אע”ג שחייב למשמש בכיסו סמוך לחשיכה שמא ישכח ויטלטל כמוש”כ המ”א אבל לענין לאחוז ביד משמע שמותר וכן נוהגים שהרי סמוך לחשיכה הוא חצי שעה ונוהגים לטלטל מוקצה.

[6] מ”ב סקנ”ב