`בסייד

Hebrew

הלכה ח

במקומות שנוהגים לשכור פועלים, אבל הוא משכיר את המקום לגויים, אם התפרסם שהוא משכיר את המקום  ושכך דרכו לעשות ולא לשכור פועלים לעבוד שם. מותר להשכיר כל דבר שהתפרסם כך, למרות שכתוב על המרחץ והתנור  שהם  לפי חז”ל  מוגדרים דברים המיוחדים לשכירות ע”י פועלים אבל אם התפרסם  מותר^[1].  כמה זמן צריך להתפרסם בדעת תורה^[2] כתב שנתיים ודאי שהו אנחשב פרסום ובשבט לוי  שכאשר נתפרסם בעיתונות ודאי שהוא   נחשב פרסום^[3].

הלכה ט

ובכל ענין  אם הוא שכר את המקום מגוי והשכירו לגוי אחר, אין בזה איסור  גם בדברים שרגילים לשכור פועלים שם משום דשם המקום הוא על שם הגוי הבעלים^[4].  וגם אם קנה את המקום וקודם שהתיישב במקום כבר השכירו לאחר,   אין בזה איסור משום שלא הספיק המקום לקבל את שם הישראל^[5]. אבל אם התיישב במקום יש אומרים^[6] שאפילו אם שכר אותו מגוי כיון שהתיישב כבר קיבל שם ישראל ואז אינו יכול להשכירו לגוי, והביאור הלכה כתב דמשמעות והסברא שיהיה מותר בכל ענין וסיים  ויש לעיין בזה^[7]. והעצה לזה  הוא שיעזוב את השכירות שלו ויפרסם  זאת שעזב  את המקום כגון שישב בבית הכנסת וידעו כולם שהוא כבר אינו עובד שם ופסק ואחר כך יתלו את השלט של הנכרי בזה מותר^[8].

הלכה י

בכל מקום שמן הדין אסור כגון ששוכר פועלים, או שהוא קצוב ליום השכר אפילו בדיעבד אסור, אבל במקומות שהשכיר את המקום רק שיש מראית ששכר פועלים, אין השכר נאסר בדיעבד ומותר לו השכר בדיעבד^[9]. רק שצריך שלא ימשיך את השכירות הזאת משום שיש בה איסור.

^[1] רמג סעיף ב

^[2] סעיף ב

^[3] ח”ט סימן נ

^[4] רמ”א סעיף ב

^[5][5] מ”ב סקי”ב בשם הב”י שכך כתבו הגאונים. וסיים המ”א שיש לסמוך על זה.

^[6] הובא במ”ב  סקי”ג בשם הט”ז.

^[7] ביאור הלכה (ד”ה וחזר והשכירם)

^[8] מנחת יצחק ח”ז  סימן יא

^[9] מ”ב רמג  סקט”ז