`בסייד

Hebrew

הלכה כא

חובתו של האדם שיהיה יכול לקיים מצות ליל הסדר בהידור ובתיאבון, וזהו  יסוד ההלכה שכתב בשו”ע^[1] לא לאכול  פת אפילו עשירה (לדעות המתירות) משעה עשירי  ואפילו פירות  וירקות  לא מלא כרסו מהם, בין שהיה חי והוא הדין מותר בשר ודגים וביצים וכהאי גוונא אבל מחמשת מינים שמבושל במי פירות אסור  אע”ג שאינו פת משום שהוא סועד ומשביע.

הלכה כב

 תבשיל שעשוי ממיני קטניות לדעות המתירות מיני קטניות כתב בכף החיים להתיר אחרי שעה עשירית ולא דמי לחמשת מינים.  ולאשכנזים הנוהגים  לאסור מיני קטניות,  ערב פסח אחרי חצות  כתוב בשם הגריש”א^[2] שמן הדין עד הלילה מותר בקטניות וכל מה שהחמירו  בקטניות הוא בפסח עצמו ולא בערב פסח, מ”מ המנהג לאסור רק בשעת הצורך אפשר להתיר.  והחק יעקב^[3] כתב  שאסור אחרי חצות. ובשו”ת שבט הלוי^[4]  שמנהג רבותינו לאכול רק בשר ופירות כיו”ב ולא קטניות ש”מ שנאסרו אפילו בערב פסח והמהר בזה הרי הוא בכלל פורץ גדר. יש אומרים שמצות העשויות מקטניות, דהיינו שאפו את המצות קטניות שישארו מצה מותרים משום שלא גזרו אלא במקרה שהיו מחמיצים אבל אם לא  בזמן שהיו מחמיצים אין איסור של  קטניות^[5].

הלכה כג

וכמו שהאכילה כשהיא מזיקה לאכילת ליל הסדר צריכים להקפיד ולעשות שלא יפריע לקיום מצוות ליל  הסדר, וכך כתב המ”ב  גם מוטל עליו שלא להתענות אם כאשר מתענה מכח זה   אין  יכול לאכול רק דברים קלים  ובשיעור מעוט וקרוב הדבר שע”י זה לא יוכל לקיים מצות הלילה כתקונים ובזה כתב המ”ב^[6]  אינו צריך להתענות אפילו אם הוא בכור. וטוב שיאכל רק מיני תרגימא, וישתדל להשתתף בסיומים כדי לפטור את עצמו מחובת התעית כ”כ הגריש”א והגר”ש וואזנר זצ”ל.

^[1] סימן תעא

^[2]  סידור פסח כהלכתו  פט”ו הע’ 29.

^[3] תעא סק”ב

^[4] ח”ג סי’ לא

^[5] המהרש”ם  דעת תורה ובשו”ת ח”א סי’ קפג דן בזה אם לא גזרו על הקטינות באופן שכאשר היו מיני דגן לא היו מחמיצים.

^[6] תע סק”ב.