`בסייד

Hebrew

הלכה טו

האסור בערב פסח אחרי חצות, הוא גם טירחא מרובה  כמו שבחוה”מ, ולכן מצינו כמה הלכות שאסור ומשוים אותם לחוה”מ, כגון להושיב תרגולים  על גבי הבצים מפני שיש בהם טירחא אסור לעשות בערב פסח אחרי חצות^[1], ויש מקילים לעשות אפילו אחרי חצות ויש להקל לעת הצורך קצת^[2].  וכן הזבל שנמצא בחצר לא יוציאנו  אלא יסלקנו לצדדים ואם נתרבה בחצר  יוציאנו לאשפה.  ובביאור הלכה הביא שלדעת הרמב”ם אין איסור רק בחול המועד ולא בערב פסח  ומוציאין את האשפה בכל ענין^[3].

הלכה טז

נהגו לא להקיז דם בערב חג השבועות מפני שיוצא שד שנקרא טבוח  ואילו לא קבלו ישראל את התורה הוה טבח להו לבשרייהו, וגזרו רבנן  על כל ערב יום טוב אטו ערב חג השבועות^[4], ולכן גם בערב פסח אין לו לעשות הקזת דם, אבל בלילה שקודם  היום יכול לעשות הקזת דם חוץ מליל הושענא רבה^[5],  וכשחל פסח ביום ראשון כתב בשו”ת מהר”י ברונא סי’ קיח יכול להקיז בערב שבת הגדול  אבל באם חל שבועות ביום ראשון  המהרי”ל אסר להקיז דם אפילו בערב שבת שלפניו שגם בכך יש סכנה. 

הלכה  יז

בערב פסח יש איסור נוסף  שנתחדש רק בערב פסח, והוא שאסור לאכול פת (מצה עשירה) משעה עשירית   ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל אוכל מעט פירות ולא ימלא כרסו מהם ואם הוא איסטניס  שאפילו אוכל מעט מזיק לו באכילתו הכל אסור^[6]. אם התחיל לאכול מצה עשירה אחרי שעה עשירית יש לו להפסיק כיון שהתחיל באיסור^[7].

הלכה יח

קודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה  אמנם כתב הרמ”א^[8] שבמדינות אלו נוהגים לא לאכול מצה הנילושת במי פירות^[9] ואפילו למרוח על הבצק (לקטוף) אין נוהגין^[10] רק לאחר אפיתן גם בעודן חמין  יכול להניח, ואין לשנות אם לא בשעת הדחק לצרכי חולה או זקן.  מי שמורח אחרי האפיה כשעודן חמין, יש להזהר מלקחן בלילי הסדר כי זה הוה כעין מצה עשירה וכ”ש כאשר מחזירין  אותן לתנור^[11]. ודעת הרמב”ם אפילו שאין במצה עשירה איסור משום חשש חמץ, מ”מ בערב פסח אסור לאכול מצה עשירה וכן מצה מבושלת בערב פסח אפילו קודם שעה עשירית  ודעת הגר”א נוטה כן^[12]

הלכה יט

יין אסור לשתות מעט אבל אם שותה הרבה מותר לו לשתות והשיעור של הרבה הוא כאשר  שותה שתי כוסות של רביעית או רובן^[13] מפני שהיין טבעו לגרור מי ששותה ממנו הרבה ומשביע מי ששותה ממנו מעט, לכן מעט אסור לשתות בערב פסח והרבה אסור לשתות^[14].

הלכה כ

בערב פסח שחל בשבת  ויש לו לאכול סעודות שבת  ודאי שיכול לאכול את הסעודות שבת, ואפילו איסטניס אין לו למנוע את עצמו מלקיים מצוות סעודת שבת רק שיזהר שלא יאכל אלא מעט כדי לצאת ידי סעודת מצה^[15]. אבל שאר אדם אינו צריך להזהר לאכול מעט.

^[1] ושו”ע הרב כתב שבמקום שנהגו לאסור מלאכה קודם חצות אסירא בזה גם קודם חצות.

^[2] מ”ב  ס”ק לו

^[3] ביאור הלכה (ד”ה הזבל)

^[4] רמ”א סעיף   י

^[5] סקלח

^[6] סימן תעא סעיף א

^[7] שעה”צ סק”ב  בשם הפמ”ג 

^[8] סימן תסב סעיף ד

^[9]  משום חוששין לכתחילה לדעת הפוסקים שסוברים שמי פירות לחוד גם כן מחמיצים וממהרין גם להחמיץ וגם חוששין שמא נתערב בהם מים דלכולי עלמא מחמיץ ואפילו אם  עבר ולש במי פירות אין לאכולה בפסח שיש לחוש שאם נתיר לו לאכלה פעם אחרת יבוא לאכלה גם אם לא אפאה מיד   ולא יחוש שמא נתערבו בה מעט מים.

^[10] משום שזה  כעין מצה עשירה, ולפי”ז גם לשרות את המצה קודם אכילתה במי פירות  כיון שהוא נותה בה טעם הרי הי”א כמצה עשירה אבל לטובל את המצות כתב רבינו מנוח דשרי מ”ב  תסא סקי”ח.

^[11] מ”ב סקי”ז

^[12] מ”ב סימן תמד סק”א

^[13] סק”ז

^[14] תעא סעיף א .

^[15] מ”ב סימן תע סקי”א