בסייד

Hebrew

הלכה יד

מצות והכינו את אשר יביאו היינו שהוא כאשר מכין לצרכי  שבת שלו אבל אם מכין לצרכי שבת של אחרים ולא של עצמו, זה אינו נחשב כקיום של והכינו את אשר יביאו שהרי  מה שכתוב באכילת המן  שכל אחד הכין את הצרכים של עצמו. וע”ז איירי והעונג שבת  הוא חיובא של גופו ולא חיוב כלפי אחרים.   ולכן אף שמכבד את השבת במה שמכין לאחרים אבל לא זהו המצוה אלא מצוה שהוא יכין את שבת שלו^[1]. ונפ”מ שאם בא לבית מלון שהכל מכינים עבורו יש לו להכין עבור עצמו דבר מסויים אע”ג שמכינים לו הכל.

הלכה טו

מצוה  לכל איש ואיש^[2] לטעום מכל תבשיל בערב שבת כדי שיתקנו יפה יפה, ויהיו נאכלים  לתאוה^[3].  ובספר שלחן שלמה שהטעימה הוא מצוה  ורמז לזה הוא טועמיה חיים זכו^[4], והמקיים מצוה זו מאריכים לו ימיו ושנותיו^[5].  ובערב שבת חזון, יכול לטעום ולפלוט משום שהוה טעימה בלבד וכהאי גוונא אין בו איסור. והגרש וואזנר זצ”ל התיר אפילו לבלוע^[6]. 

הלכה טז

שיעור הטירחא לכבוד עונג שבת הוא להרבות  בעונג שבת כל מיני תבלין כי לעתיד יקבל כל מיני אורה וכל המרבה הרי זה משובח^[7], ובכל מקום ובכל זמן יענגהו במאכלים ובמשקים החשובים להם עוג ומן הסתם  עיקר עינוגם של  בני אדם הוא בריבוי בשר ויין ומגדנות כפי יכולתו. ובגמרא כתוב שמענגו בדגים גדולים וראשי שומין, שזה היה המאכלים החשובים בזמנם^[8].  ורמז גדול יש בזה לדמות את השבת ליום העינוג הגדול לעתיד לבוא לצדיקים ליום שכולו שבת שעתיד הקב”ה לעשות לצדיקים בבשר ודגים שנבראו מששת ימי בראשית ולהשקותם מיין המשומר. ודגים רמז לדג הגדול של העתיד וראשי שומין משום שחמשה דברים נאמרו בשום ויש בהם רמזים לעולם הבא^[9].

הלכה יז

מתקנת עזרא לאכול שומים בליל  שבת^[10],  או בערב שבת^[11], ודעת הגר”א שהתקנה היא גם למי שאיננו נשוי והשום צריך שיהיה מבושל^[12],   והמ”ב^[13] הביא בשם ספר חסידים שהיו שומים צלויים וכך נהג הגריי קנייבסקי לצלות אותם במחבת בקצת שמן שיתחילו לקבל גוון חום מיד להוריד אום ובזה נשאר כח המועיל. אמנם במעשה רב כתב שיהיו שומים מבושלים. עכ”פ כל זה צריכים להכין בערב שבת כדי שיהיו מוכנים ומקיימים בזה את תקנת עזרא.

^[1] ובחוט השני ח”א פ”ד סק”א הסתפק בזה  ובפשטות  אין בו שום קיום.

^[2] כך משמעות דברי המטה משה ולא  רק לבעלת הבית אלא לאנשי מעשה עיי”ש סימן ת”ח.

^[3] מטה משה סי’ ת”ח. ולפי”ז אם אין בידו לתקנם כגון  שאינו בעל הבית  או כל כיו”ב אין ענין לטעום. 

^[4] מ”ב סק”ב בשם ספר שלחן שלמה.  וכבר כתב כן הא”ר סעיף ו בשם המטה משה. והביא במטה משה שכ”כ הירושלמי. שיש בזה מצוה משום מש”כ טועמיה חיים זכו שמצוה לטעום קודם השבת טעם תבשילי שבת לכבודה.

^[5] מחזור ויטרי  תפילת מוסף של שבת  סי’ קצא.

^[6] וצ”ע בזה הרי סו”ס הוא אוכל ואפשר שכיון שיש שיטות שאין ברכה על זה  גם כאשר בולע כמוש”כ בסימן ר”י לא חשיבא כל כך אבל זהו חידוש גדול. ובשו”ת התעוררות תשובה ח”ב סי’ קסט כתב להתיר כשפולט.

^[7] מטה משה  דיני שבת והלכותיה ס”ק תד.

^[8] מ”ב סימן  רמב סק”א.

^[9] מטה משה סי’ תד

^[10] במעשה רב כתב בליל שבת.

^[11] מ”ב רפ סק”א כתב שמצוה לאכול בערב שבת או בליל שבת וה”ה לכל הדברים שמרבים הזרע  וכתב בספר חסידים שכל דברים מלוחים ממעיטים וכן קטניות ועדשים מבושלים כשאין מלוחים מרבים.

^[12][12]  מעשה רב אות קכד  והובא בפירוש  מעלות הסולם למעשה רב. שפעם ישב הגר”א עם תלמידיו הגדולים  וישבו סביב לשלחנו בערב שבת  וישאל להם הגאון ז”ל אם הכינו להם שוב לשבת כתקנת עזרא והשיבו שכל הטעם הוא   למי שיש לו אשה, והם אינם עם נשותיהם, ואמר אם כן לא יהיה מילה בשמיני והחיי אדם שם פירש מיד דבריו שהרי בגמרא כתוב מ”ט  מילה בשמיני כדי שיהיהו אביו ואמו שמחים ולא עצובים. ואם נלך עם טעמא בזמן שאין עמהם נשותיהם יתבטל מצות מילה בשמיני. ונענע הגר”א בראשו שזהו התכוון.

^[13] רפ סק”א