בסייד

הלכה מ

מי שסומך על דברי הפוסקים שמותר לטבול במקוה חמה היות שהוא בור כמוש”כ הקרבן נתנאל או שהוא טובל רק פעם אחת ואינו מכון להנאה רק למצוה וכמוש”כ באבני נזר להתיר. יקפיד שלא יהיו מי המקוה חמים חום של יד סולדת בו, (דהיינו 40 מעלות צלזיוס או 42 מעלות) משום שבזה ייכשל בבישול מים שהרי המים שעליו כשהתקררו ונכנס  עוד הפעם למקוה הרי זה מבשל אותם^[1]. וכן אם המים העליונים הם יד סולדת והמים  שלמטה אין היד סולדת  והוא משום נענוע  של הטבילה מערבב את המים שלמטה למעלה ולמעלה למטה, ובזה הרי הוא עושה בישול^[2],  ואינו נחשב כלאחר יד כיון שעשייה בגופו הוא עשייה הנוחה ביותר לעשייה זו, ורק שיש בזה פסיק רישא דלא ניחא ליה שמחמירים בזה לכתחילה אמנם אם נאמר שבמילי דרבנן לא מחמירים בפסיק רישא דלא ניחא ליה יש להקל^[3].  אמנם אם המים לא היו מחוממים כגון ששטף את גופו בצוננים ונכנס למקוה, הרי זה מבשל ממש ודאורייתא ואין בזה היתר של פסיק רישא דלא ניחא ליה.

הלכה מא

כאשר נמצא בתוך המקוה  רדיאטור שמחמם  ובשעת הטבילה הרדיאטור פועל, יש להזהר מלהתקרב לרדיאטור מכיון שהוא מקרב מים שיתכן שאינם חמים חום של יד סולדת בו ועי”ז מחמם את המים ובזה הוה אפילו ניחא ליה. ולכן יש לבעל מקואות להקפיד בכלל שלא לגרום שיתחממו המים  בחום של יד סולדת בו בשבת, וכן  שבשעת טבילת האנשים לא יפעלו הרדיאטורים מכיון שאם הרדיאטור חם חום של היד סולדת יכולים להכשל בהם בבישול בשבת^[4].

הלכה מב

יש מקילין  לחמם ע”י נכרי את המקוה, וזאת במקרה שיש חשש  גמור  שיהיו  אנשים שיטבלו  גם במים קרים וצוננים, ובזה אמרינן שיש חשש שיבואו לידי חולי, והכל חולים אצל צינה,  ומותר לומר לנכרי  ולכן  כדי שלא יהיו  צוננים מותר ע”י נכרי, ויש מחמירים^[5] משום שאין להם להכנס למקוה להצטנן וכל מה שמתירים לנכרי הוא כאשר המקום שהוא  נמצא בו צונן וצריך לחממו אבל אין היתר לחמם כדי שיכנס במקום צונן כשאינו צריך לאותו מקום, ואע”ג שאנו יודעים שיעשה זאת.  ובשו”ת בצל החכמה מתיר^[6]. אמנם צריך שידע מזה שיהיו אנשים שיטבלו ויעשה בשבילם שלא יצטננו ח”ו.

 הלכה מג

לטבול במעיינות מרפא אם הוא  לשם טבילת טהרה ולא לשם רפואה,  כגון שאין לו מקואות אחרים  ורוצה לטבול לשם טהרה,  מכיון שאין רגילים לטבול שם אלא בשביל  רפואה אסור,  ולא משום האיסור לטבול בחמין אלא משום איסור רפואה, אמנם  אם אין  צריך בכלל דבר זה ואין לו שום תועלת לרפואה, אלא רק בשביל הטבילה וטובל לטהרה בלבד מותר^[7].

^[1] פסקי תשובות סימן שכו  אות ו  בהערות שם.

^[2][2] דעת תורה  שכו סעיף א שנשאל כהאי גוונא וכתב שכיון שהוא כלאחר יד  ודבר שאין מתכוון  ומחלוקת הפוסקים ויש להקל, אבל צ”ע לומר בזה שהוא נחשב כלאחר יד כיון שדרך כך  לטבול  וערבוב המים כדרך הוא נעשה. ואולי כיון שהערבוב גמור עושים בדרך אחרת נחשב הוא כלאחר  יד.

^[3] בחזו”א או”ח נו סק”ה כתב שאפשר לסמוך במילי דרבנן על הערוך שפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר.

^[4] פסקי תשובות  סימן שכו אות ו בהערות שם

^[5] שו”ת האלף לך שלמה סי’ קמ קמא ובשו”ת דברי חיים ח”ב סי’ כו.

^[6] חד סין קלו וסמך עמש”כ אחרות חיים הובא בסימן תקיא סק”ג בדעת תורה, וכיון שלמעשה יטבלו בצוננין ויש בזה חשש כלפיהם  של צינה הרי זה נחשב שעושה עבור אותם אלו שיטבלו בכל ענין ולא יצטננו נחשב האמירה לנכרי בשביל אותם אלו.

^[7] שכח במ”ב ס”ק קכ ועיי”ש שאם הוא בריא ולא צריך  אלא רק לחזק את מזגו  הרי זה אסור.