בסייד

וידר	3:21 AM (8 hours ago)
Nov 22

הלכה ט

כיצד דרך הרחיצה, כשרוחץ כל גופו יש לרחוץ תחילה את הראש שהוא מלך על כל האיברים, כולל פניו וחפיפת ראשו,  ואחר כך את יד ימין  ואחר של שמאל^[1], וכן ברגלים תחילה ימין ואחר כך שמאל, מסתבר שגופו העליון קודם לגופו התחתון ולכן יש לרחוץ גם את גופו העליון  ואחר כך את ידיו יד ימין ואחר כך יד שמאל, ואחר כך את רגליו^[2]  ימין ואחר כך שמאל^[3].   

וכמו שברחיצה יש לעשות קדימה כך גם בסיכה^[4], או בסיבון הגוף, יש להקדים את החשוב יותר וכדלעיל ראש תחילה ואחר כך גופו  יד ימין יד שמאל רגל ימין רגל שמאל. וביד עצמו או בגוף עצמו אין חילוק במה מתחילים אם מלמעלה או מלמטה.  והאחרונים תמהו על מה שלא  ראו מדקדקים בזה, ובפמ”ג^[5] מצדד סברות דקיי”ל להלכה שאינו צריך, אבל המ”ב^[6] הביא את ההלכה.

הלכה י

אם הוא איטר יש לו לנהוג ככל אדם ולא לימין ושמאל שלו, וכך הדין גם לגבי נעילה  אבל בקשירה יקשור של ימין שהוא שמאל שלו^[7].  וכמו שרוחץ וסך כך כאשר שוטף את גופו יש לעשות את החשוב תחילה ואחר כך את הפחות  ימין ושמאל. הכל בכלל הרחיצה.  וכשם שמקדימים בנעליים ימין על שמאל כך  בבגדיו, וטוב ליטול את שני צדדי הלבוש בימין ואחר כך ללבוש את הצד ימין ואחריו צד שמאל כדי להגביר את הימין על השמאל^[8]. ותחילה את הבגד העליון של הראש אם לובש כיפה ילבש  תחילה כיפה, ואם לובש רק כובע ילבש כובע^[9], ואחריו את הבגד האחר ימין ואחר כך שמאל ואחריו את החלק התחתון. והכל כדרך רחיצה^[10]. והלבישה תהיה סמוכה למקום הרחיצה כמה שיותר, כדי שלא ילך כמה אמות שלא לצורך  בגילוי הגוף והראש^[11].

הלכה יא

אסור  לאדם שאינו נשוי לשלוח ידיו במבושיו, כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת לטבורו אין להכניס ולנגוע, משום החשש הזה, וזה שלא יכניס תחת לטבורו, כתב בט”ז^[12] שהוא  רק תוספת קדושה. ואם משתין לא יאחוז באמה וישתין ואם הוא נשוי מותר^[13]  ומידת חסידות שאפילו נשוי יש לו להזהר^[14]. ובין נשוי ובין אינו נשוי לא יושיט ידו  לאמה בכלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו. וכל זה הוא רק לצורך נקביו אבל להתחכך בכל ענין אסור. ובחיי אדם מתיר ע”י בגד עבה^[15]. ולסרוק את השערות מכיון שאינו נוגע באבר בידו מותר^[16].

הלכה יב

 כל זה הוא שלא בשעת הרחיצה. ובשעת רחיצה,  בפשטות דברי הפוסקים נראה שאין חילוק^[17], אמנם  בערוך השולחן^[18]  כתב, כשרוחץ את כל גופו יחד שרי כשרוחץ בדרך העברה, אבל להתעכב הרבה ברחיצת האבר אין נכון לעשות כן שמא יתחמם. גם כאשר רוחץ  לא יביט בערותו כלל, ומגונה הוא וכ”ש שלא יסתכל בערות חבירו^[19]. וחסידים הראשונים וגדולי ההחכמים התאפר אחד מהם שלא נתסכל במילה שלו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שאוחזות לבב הקדושים.

כתב הרמ”א^[20] שאין ללבוש מכנסיים קצרות  הדוקים ואפילו בזמן הזה אסור, ומה שנהגו היתר במקום מרחץ, היינו רק לשעה מועטת, אבל לשעה מרובה, ולכן אם בבריכה או בים אין ללבוש בגד ים שהוא כמו מכנסיים הדוקים, ויש לו לעשותם רחבים ולא הדוקים, מפני שנשארים הרבה זמן ואינו לרגע אחד של שעת הטבילה והרחיצה.

הלכה יג

אסור לרחוץ עם אביו חמיו^[21] ובעל אמו ובעל אחותו גם בזמן הזה ורק אם רוחץ כשכל הנ”ל עם בגדי ים מותר, אבל רחיצה כנהוג במקואות, אסור מדינא דגמרא, והוא איסור גמור מדינא. ובערוך השולחן^[22] כתב שאולי סומכים על שהאיסור רק כאשר יושבים באמבטיאות ביחד אבל במרחץ שלנו לא והמרדכי דחה חילוק זה אולי סמוך על זה. אבל מדברי הפוסקים משמע שאינו כן אלא שאסור לגמרי^[23].   ויש להסתפק אם מותר לילך עם בן קטן למרחץ אם מותר או אסור^[24].

הלכה יד

אסור לרחוץ עם רבו מובהק מפני דרך ארץ ולכן אם רבו צריך לו שישמשנו מותר^[25], וכן אם היה במרחץ קודם לרבו אין צריך לצאת כשרבו בא, אבל אם אביו או חמיו ובעל אמו ואחותו שהטעם בזה משום הרהור בזה יש לו לצאת ואסור בכל ענין^[26].

הלכה טו

עוד מדרכי הבריאות ברחיצה שכתב הרמב”ם, שרוחץ גופו בחמין  ואחר כך ירחוץ גופו בפושרין ואחר כך בפושרין מן הפושרין  ובקיץ שהימים חמים  אחר כך ירחץ בצוננים ולא יעביר על ראשו כלל לא פושרין ולא צוננין, רק חמין ולא רחוץ בצוננין בימות הגשמים.

הלכה טז

ובודק עצמו קודם שיכנס למרחץ כלומר שלא יכנס למרחץ כשהוא צריך לנקביו, וכשיצא אדם מן המרחץ ילבש בגדיו ויכסה ראשו בבית החיצון כדי שלא תשלוט  בו רוח קרה ואפילו בימות החמה צריך להזהר וישהה אחר שיצא עד שתתישב נפשו וינוח גופו ותסור החמימות ואחר כך יאכל ואם ישן מעט כשיצא מן המרחץ  קודם אכילה הרי זה יפה עד מאד. ולא ישתה מים קרים כשיצא מן המרחץ

---

^[1] מ”ב סימן ב סק”ז

^[2] שמסתבר שגם גופו קודם לידיו  משום שמסתכלים לפי חשיבות הגוף כמו שרוחצים את הראש תחילה, ואם כן הגוף עצמו חשוב יותר מידיו, ואחר כך ידיו ואחר כך רגליו.

^[3] מ”ב סק”ה ומחצית השקל  סי’ ב סק”ד דמדמינן לבוהן יד ובוהן רגל במצורע וכן מנעלים שנועל תחילה ימין ואחר כך שמאל. ולכן פשוט שגם ברגלים אומרים זאת.

^[4] במקור הדברים הוא בסיכה כמוש”כ בשבת סא. ובד”מ  סימן ב בשם הר”ר אברהם מפראג, ותמה על מה שלא ראה שמדקדקים  בזה, והרמב”ם גם לא הזכיר דבר זה.

^[5] משב”ז סימן סק”ג והאריך שם בפירושי הראשונים בסוגיא.

^[6] סימן ב סק”ז וכן בשו”ע הגר”ז והמ”א סק”ד. 

^[7] שערי תשובה סק”ג והובא במ”ב סק”ו.

^[8] מ”ב סימן ב סק”ד

^[9] בן איש חי שנה ראשנה פרשת וישב.

^[10] כי בכל הדברים משווים שיש להקדים את חשוב יותר מהפחות ממנו.

^[11] פמג סימן ב א”א סק”ד.

^[12] אהע”ז סימן כג  סק”ב.

^[13] אם אשתו נדה או שהוא בדרך דינו שווה לרווק. ויש מתירים דעת הבית שמואל באהע”ז והשעה”צ סקל”ה שהברכי יוסף הסיק שאסור ודלא כדברי הבית שמואל הנ”ל.   

^[14] שו”ע או”ח סימן ג סעיף יד.

^[15] מ”ב סימן ג ס”ק ל

^[16] ועיי”ש בביאור הלכה (ד”ה לא הותר) ובפרט לדעת התוס’  דסבר דלמטה מטבורו היינו מקום מילתו.

^[17] המ”ב לא מזכיר דבר לומר שיהיה היתר בשעת רחיצה וכן שאר הפוסקים באהע”ז ובאו”ח. 

^[18] אהע”ז סימן כג סעיף ד.

^[19] ערוך השולחן שם סעיף ד.

^[20] שו”ע אהע”ז סימן כד סעיף  ו  ברמ”א.

^[21] אבל עם אחיו אין איסור ולא כמו שהגירסא הפשוטה ברמ”א. ובערוך השולחן כתב שנזהרים בזה שלא חרצו שני אחים וכ”כ הרמב”ם פכ”א הט”ז אבל הטור והשו”ע לא כתבו מפני שעתה אין זה המנהג בשום מקום ומדינא שרי כמוש”כ בגמרא.

^[22] סעיף ח.

^[23] עיי”ש בפתחי תשובה סק”ה שהגאון הצדיק רבי זלמן מוילנא זצ”ל   כשהגיע למרחץ וראה את חמיו שב לאחוריו כבורח מהארי, ואמר שאף שהרמ”א מתיר היינו רק כאשר היו לובשים בגד ים אבל בזמנינו שאינו כן אסור איסור גמור.

^[24] ערוך השולחן  אהע”ז סימן כג סעיף ח הסתפק בזה.

^[25] ערוך השולחן  סעיף ח ממש”כ יו”ד  סימן רמב סעיף מ”ב.

^[26] בית שמואל סי’ כג סק”ה ובערוך השולן סעיף ח.