וידר	2:47 AM (12 hours ago)
to me

הלכה יז

כשרוחץ בנהר או במקום שרוחצים  ערומים, כשיורד לנהר או למקום שרוחץ בו לא צריך לכסות את ערותו, ואדרבה מי שמכסה נראה כאלו בוש בדבר וכאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו, אבל כשעולה מן הנהר ופניו כלפי העם  ישחה או ישים ידו כנגד ערותו לכסותה ובלבד שלא יגע בה^[1].  ובמקוה בעלייתו מן המקוה כיום לא נוהגים  ואולי יש לשחות קצת^[2].

הלכה יח

וכל זה רק במקום שנוהגים להיות ערומים אבל במקום אחר יש לו לנהוג בצניעות יתירה ולא יאמר הנני בחדרי חדרים  מי רואני כי הקב”ה מלא כל הארץ כבודו ורק בבית המרחץ שמוכרח לגלות את עצמו  לרחוץ ואם כן גם הברית צריכה להיות בגלוי משא”כ בזמן אחר^[3]. והזהירות בזה אפילו מעט מבשרו יש לה זהר שלא מבקום ההכרח וזה כולל כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם אבל רשאי לגלות ידו עד המרפק  וצוארו עד החזה^[4].  ואפילו גרביים יש לו ללבשם לפשטם  תחת הסדין שלא לגלות רגליו שדרכן להיתו מכוסות לעולם^[5], והמ”ב כתב שבמקומות שרגילים ללכת יחף מותר ועוד כתב בשם השל”ה שאם עושה משום תשובה על עוונתיו מותר וכן עשה דוד המלך עליו השלום שהלך יחף^[6].   בבית המרחץ שבביתו רשאי לשהות לאיזה צורך אפילו לא לצורך רחיצה בלא צניעות כיון שאינו מקום כבוד, אבל בשאר המקומות יש לו תמיד לנהוג בצניעות יתירה^[7].

הלכה יט

בכל מקום וזמן יש להזהר שלא להיות בגילוי ראש,  ומן הדין שלא  ללכת ד”א בגילוי ראש, אבל מידת חסידות אפילו פחות מד”א, ואפילו בשעת שינה, ויש מצדדין שאפילו ארבע אמות אינו מדינא אבל הט”ז כתב  שבזמנינו יש איסור גמור מדינא ללכת בגילוי ראש, ואפילו יושב בביתו משום האיסור בחוקתיהם לא תלכו^[8],  וכל זה הוא בכל מקום, מלבד בית המרחץ שאין אפילו מידת חסידות וכדמשמע במסכת דרך ארץ (פ”י)^[9]. ומ”מ כתב ראיתי מדקדקים מכסים את ראשם במטפחת וכן נהגתי מעודי והברכ”י כתב שהוא חומרא יתירה הרבה^[10]. והרוצה לנהוג כן שאפילו בהות במים להיות כיסוי על ראשם ורק בעת הטבילה, מותר לנהוג כן ואין בזה משום יוהרא^[11].

הלכה  כ

 ובמ”א כתב שאפילו קטנים נכון להרגילם בכסוי הראש, כדי שיהיה עליהם אימתי דשמיא כדאיתא בשבת קנו ולענין גילוי הראש די בכסוי היד על הראש אמנם כתב הפמ”ג כאשר אינו תחת כיפת השמים מועיל כיסוי יד, אבל אם הוא תחת  כיפת השמים לא מועיל כיסוי יד ^[12]. ולכן בבית המרחץ אין ענין להחמיר עליהם בכלל.   ויש מקילין בשעת הדחק כגון בלילה שרוצה לשתות ואין לו כובע לראשו שדי במה שמכסה ראשו בידו אבל יותר טוב לנהוג כמו שהעולם נוהג שממשיך את הבית יד של הבגד על הי”ד ומכסה בו את ראשו^[13].

הלכה כא

איתא במסכת שבת^[14] כאשר נכנסים לבית המרחץ פתחו את הפה והוציאו את ההבל, ושתו מים חמים  ומפרש שם, משום שכל הרוחץ בחמין ולא שתה ממים חמין כמותם, דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים, רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאש ולא הכניסוהו לצונן,  שעל ידי זה מתחזק הברזל,  רחץ ולא סך דומה  למים שעל גבי חבית ולא נכנסו המים לתוכו כלומר הסיכה מועילה לרחיצה להכנס. ובתוס’ פירשו שיש להקדים רחיצה לסיכה^[15].

הלכה כא

בית המרחץ נותן מקום זה שנכנס לזה שיוצא. כלומר אינו דוחק את הנמצא שיצא מהר, משום חולשתו,   ולא יכניס אדם שמן בזכוכית לבית המרחץ מפני הסכנה שמא ישבר הזכוכית ויזיק להולכים שם. ומאותו טעם לא ירוק אדם בבית המרחץ, מפני הסכנה, שמא יחליק אדם ע”ג הרוק, ובכל מקום לא ירוק אדם בפני חברו.  ואל יניח אדם רגליו בתוך בור מי המקוה ויהא רבוץ לתוכה  לשבת בתוכו מפני שהוא דרך גנאי. להשתמש בדרך זו של קבע בשעה שהאחרים צריכים להשתמש בבור מים. ולכן יש להזהר שלא להשאר זמן יתר על הצורך על חשבונם של האחרים. וכן לא יאמר לחבירו שיוסיף למשמש אותו  ולשפשף אותו כדי לרחצו, כל זה גנאי להשתקע בדבר זה, אלא הכל יעשה בזריזות יתירה ויצא^[16].

הלכה כב

עפ”י הסוד יש לרחוץ במים היותר חמין שאפשר לו לסבול ואפילו בימי הקיץ^[17],  הרחיצה של ערב שבת מים חמין הוא סוד שלהובתא דאשא שיוצא כל ערב שבת, וכנגד השלהבת הזאת הוא המים החמים שמסירים את הזוהמא הדבוקה באדם,  והזהר לרחוץ תחלה הפנים ואחר כך ידים ואחר רגלים במים חמים בערב שבת כי הלוא תחלה צריך לטהר הראש ואחר כך להעלות הרגלים אשר הם למטה. ובכל ערב שבת מתקבצין ע’ כוכבים ואחר כך נעשה כעין מדורה של אש ורוצה להתקרב ולינק מן האצילות^[18].  וסוד המים חמים הוא השלהבת  י-ה לכן צריך לכוון ברחיצת הרגלים  בערב שבת בסוד שלהבת י-ה  כי השלהבת יוצאת מן הי-ה כדי להפיל הקליפה למטה, והאותיות של שלהבת הוא שבת לה^[19].

---

^[1] מ”ב סימן ב סק”א מדברי המ”א סק”ב מסוגיית הגמרא בשבת מ”א.

^[2] הגרח”ק זצ”ל.

^[3] מ”א סימן ב סק”ב

^[4] מ”ב סימן ב סק”א

^[5] ובארחות רבינו חג ע’ קפה  שהחזו”א והגריי”ק לא היו מקפידים בזה ולא היו מקפידים ללבוש גרביים תחת השמיכה.

^[6] מ”ב סימן ב סקי”ד

^[7] אגרות משה יו”ד ח”ג מז אות ג  כי הכל תליא במקום המיוחד לזה ממילא אינו מקום כבוד ולא שייך בזה כבוד השכינה אבל בבית הכסא שאין רגילים לשהות הרבה בלא צניעות יש לו להקפיד לשמור על הצניעות.

^[8] מ”ב סימן ג סקי”א

^[9]  וכך איתא שם במסכת  דרץ ארץ,  קודם שיכנס כיצד יעשה חולץ מנעליו  ומסלק את כובעו ומסלק את טליתו ומתיר את חגורו ופושט את חלוקו ואחר כך וכו’

^[10] שערי תשובה סימן ב סק”ו

^[11] שלחן הטהור פרק ה ובשו”ת מנחת  יצחק ח”ד סי’ ס.

^[12] מ”ב סקי”א

^[13] מ”ב סימן ב סקיב.

^[14] דף מא.

^[15] עיי”ש בתוס’ (ד”ה  רחץ ולא סך) שבכל הש”ס הסיכה קודם. ואם נאמר כן אין אנו נוהגין כן אלא שמשתמשים עם סבון קודם הרחיצה.

^[16] מסכת דרך ארץ פרק עשירי.

^[17] חיד”א  ספר דבש לפי מערב ר’ אות י והובא פתח הדביר סימן רס.

^[18] פרי עץ חיים ח”ב  ע’ שפד

^[19] פרי עץ חיים  ח”ב  ע’ שפד  ושם האריך בכל זה.