בסייד

Hebrew

הלכה א

מכר פירות שביעית אבל אינן שלו אלא נשארו הפקר, ולא נתכון לזכות,  מ”מ מכר כאילו הוא שלו, לא שייך שיתפס קדושה בדמים כי הדמים הם גזל שהרי אינם בכלל עבור ממון שלו שאין לו ממון זה ולא זכה בו^[1], אמנם אם התכוון לזכות בספיחין, גם אם לא יכול לזכות באיסורי הנאה אבל כמו שכאשר מוכר עבודה זרה כשלו הרי זה תופס את דמיו כך גם בזה יתפוס דמים מאחר שמתנהג כשלו אע”ג שאינו זוכה. והסתפק בדבר החזו”א^[2].

הלכה ב

אפילו אם החליף פירות שביעית בפירות שביעית, שהפירות הנקנים תמורת פירות אחרים של שביעית, מ”מ מקבלים הפירות הנמסרים למוכר קדושה נוספת של  הפירות הראשונים^[3], ונפ”מ שיש לו לנהוג בחומרת קדושת הפירות הראשונים כגון שהוא מאכל אדם לא להשתמש בו לבהמה. וכל כיוצא בזה^[4]. אם מכר ויש על זה אונאה יתר  משתות  לא נתפס הקדושה כיון שיש לו להחזיר את המקח אמנם אם הוא שתות בלבד נתפס הקדושה.

^[1] ביאור ההלכה פ”ו ה”ו (ד”ה המוכר פירות)  וחילק בין מוכר ספיחין שלא זוכה לכל שאינו עשה מעשה זכיה בכלל.

^[2] ביאור ההלכה פ”ו ה”ו בשם החזו”א סימן  י ס”ק יז וכן העתיקו בס”ק לט  ומ”מ חילק שכל זה בספיחין שרוצה לזכות רק לא יכול, אבל במקום שאינו מתכוון בכלל לזכות ומוכר בזה אינו כלום עיי”ש בביאור ההלכה.

^[3] דרך אמונה פ”ו סק”מ  בשם מהר”י קורקוס  פ”ח ה”כ. וזה חידוש גדול שהרי הקדושה של פירות השביעית יש עליהם ואיך שייך שקדושה תחול על קדושה.

^[4] אע”ג שיש לו כבר קדושה כנ”ל.