בסייד

וידר	3:11 AM (11 hours ago)
to me

Hebrew

English

Translate message

Turn off for: Hebrew

הלכה א

כאשר מחללים את קדושת שביעית יש להקפיד לחלל על דבר שהוא ראוי לאכילה  לכולם אבל אם הוא ראוי לאכילה רק למעונגים כיון שערכו רב ולא משתמשים בו כולם, אסור לחלל עליו כמו שמעשר שני אין פודים על שמן מפוטם^[1].  ולפי”ז אין לחלל גם קדושת שביעית  ממאכל אדם על מאכל בהמה, שהרי ממעטו מאכילת אדם.  אבל אם מחללו על דבר שצריכים בישול או טחינה וכל כיוצא בזה כיון שלמעשה יכולים לאכלו  ולא נפסד בזה דבר מותר.

הלכה ב

אם מחללו על עיסה שצריך עדיין לאפותה הרי זה חילול כדין, וכמו”כ אם מחלל את הפירות על בשר שנשחט וצריך עדיין בישול מותר^[2]. ואף על בעלי חיים מן הדין היה צריך שיהיה מותר למרות שצריך שחיטה אלא שיש גזירה שמא יגדל עדרים עדרים אסור לחללו על בהמה חיה, ועל דגים  וחגבים הסתפק בדרך אמונה^[3].  ומלשון הרמב”ם נראה שרק כאשר מחלל פירות אסור לחלל על בעלי חיים אבל אם הוא דמי שביעית על בעלי חיים מותר. וצ”ע^[4].

^[1] ר”ש מע”ש פ”ב מ”א שע”י זה נחשב שהוא מפסיד את המעשר שני ואם כן הוא הדין בשביעית, ראה שיח אמונה על דרך אמונה  ס”ק סז. 

^[2] דרך אמונה ס”ק סז בשם ירושלמי פ”ח ה”ז.

^[3] פ”ו ס”ק סב.

^[4] בביאור ההלכה דן בזה (ד”ה אבל מחללין) ובפשטות   זה חידוש שאפילו בפירות שהיה מקום לומר שלא מרויח דבר שהרי הפירות נשארו בקדושתם, אבל בדמים זה ודאי שיש בו גזירה שמא יגדל עדרים עדרים.